כשהמדינה מפרה חוזה: הקיצוץ בפנסיות הוותיקות הוא תקדים מסוכן

בעבור מאות אלפי פנסיונרים, שעון החול הולך ואוזל: אם לא תתקבל החלטה שתמנע זאת, בחודש הבא צפוי הקיצוץ של כ-1.26% בפנסיות של מבוטחי הקרנות הוותיקות. המספרים בסיפור הזה אינם אדירים, אבל אם אכן יקוצצו הפנסיות מדובר יהיה באירוע חסר תקדים, שצריך להדאיג לא רק את הקשישים אלא את כולנו. מעבר לפגיעה הישירה באחת האוכלוסיות החלשות בישראל, קיצוץ הפנסיות הוא תקדים בעייתי בשאלת המחויבות של המדינה לאזרחיה.

המספרים בהם מדובר אינם עצומים. עשרות עד מאות שקלים בחודש לקשיש ממוצע, זה לא נשמע הרבה מאוד. ובכל זאת מדובר בסכום בו הם תלויים לחלוטין למחייתם, ולחלקם מדובר בהתלבטות בין תרופות לאוכל. מצד שני גם עבור קופת המדינה, הוצאה של כ-200 מליון שקלים בשנה, או 17 מיליון בחודש, אינה עול כלכלי שלא ניתן להכיל. סטייה של 0.05% מהתקציב. בכל זאת, אם הקיצוץ הזה בקצבאות הגמלאים יצא לפועל, מדובר במשבר חברתי משמעותי ביותר, בעל משמעויות החורגות מעבר לקיצוץ הספציפי. למעשה, הוא שובר את תפיסת המחויבות של המדינה לאזרחיה בנקודה החלשה ביותר.

הפגנת הסתדרות הגמלאים נגד הרפורמה בסיעוד והקפאת הפנסיות. 4 בנובמבר 2018 (צילום: עמר כהן)

במשבר הזה אין שני צדדים. המדינה היא זו שאמרה לחוסכים, עוד ב-1995, כי הקרנות לא יוכלו לעמוד בהתחייבויות שלהן כלפי החוסכים וסגרה את הכניסה לקרנות. המדינה היא זו שב-2003 הלאימה את הקרנות כדי להציל אותן, ובתמורה הבטיחה להזרים אליהן 78 מיליארד שקלים שיכסו את הגרעון האקטוארי שכביכול נוצר בהן.  המדינה היא זו שקבעה את המנגנון שבמסגרתו מחויב משרד האוצר לממן גרעון שייגרם לקרנות במידה וגיל הפרישה לנשים לא יעלה.  המדינה היא זו שלא מצליחה להסדיר את העלאת גיל הפרישה לנשים.

את כל הפעולות הללו עשתה המדינה באופן חד צדדי. גם הפעם, המדינה מודיעה למבוטחים כי קצבתם תקוצץ. והמבוטחים שקצבתם מקוצצת מי הם? המחוברים? הטייקונים? ריכוזי הכח של המשק עם השאלטרים הידועים? מדובר עובדים ותיקים בעשור השביעי לחייהם, פנסיונרים בעשור השמיני והתשיעי, מהם החליטה מדינת ישראל לקחת כמה שקלים בכל חודש כדי לאזן את החשבון. אנשים שאין בכוחם למחות ולהפגין. חלקם עדיין פעילים ואפילו עדיין עובדים אבל רבים מהם, נמצאים כבר עמוק בתחום הגריאטרי.

החומרה של ההחלטה לקצץ בפנסיות נובעת לא רק מחד הצדדיות שבה ולא רק מהעובדה שמדובר בעוול מיותר כנגד מי שאין ביכולתו למחות. חומרתה של ההחלטה בעובדה שהיא שוברת את חוזה הערבות ההדדית שבין המדינה לאזרחים.

במקרה הזה לא מדובר אפילו בקיצוץ בשירותים החברתיים שנותנת המדינה – ברווחה, בבריאות או בחינוך, המגיחים מידי בעתות שמחליטים על צמצום כלכלי. הפעם מדובר בקיצוץ חד צדדי בהתחייבות, אל מול פנסיונרים שעבדו כל חייהם והפרישו ממשכורתם לפנסיה. היה להם הסכם קיבוצי שהגדיר את הזכויות שעבורן הם הפרישו משכרם בכל חודש, במשך שנים. הם את הצד שלהם בעסקה מלאו.

המשק המשגשג שבו אנחנו חיים היום, נשען על פרות עמלם של אותם הפנסיונרים. נכון, תוחלת החיים עלתה, אבל יחד אתה גם צמח המשק הישראלי, זינק התוצר ועלה הפריון של שעת עבודה. האבסורד הוא שככל שאנחנו מייצרים יותר בכל שעת עבודה, כך אנחנו צריכים לעבוד יותר שנים כדי לשרוד את שנות הפרישה וככל שהחברה שלנו עשירה יותר כך היא מפקירה את החוליות החלשות שלה.

הפנסיונרים, אלו שכוחם עדיין במותנם, יצאו להפגין מחר מול קרית הממשלה. אל תיגעו לנו בפנסיה הם יזעקו בהפגנה שאין צודקת ממנה. זה אולי נראה שהם נאבקים על כמה שקלים בחודש בקצבה שלהם אבל האמת היא שהם נאבקים על האפשרות שלנו להזדקן במדינה שלא מפקירה את אזרחיה.