“לא השתנה כאן כלום עוד מימי אסון צ’רנוביל” | עדות מסנט פטרבורג

אני כותבת את הטור הזה בערבו של ה-25 במרץ. אני מציינת את התאריך, מכיוון שהמצב פה משתנה מיום ליום, והיום, לאחר שבועות בהם אזרחי רוסיה נדבקים בקורונה, יצא לראשונה הנשיא ולדימיר פוטין, לדבר אל האומה.

בשביל להסביר את מה שמתרחש במדינה, אתן דוגמה לאירוע שאירע בסביבתי. עובדת בחברה הממוקמת בסנט פטרבורג, עיר מגוריי, התאשפזה בבית החולים לאחר שהזעיקה אמבולנס. לבית החולים היא הגיע עם 40 מעלות חום וחשש לדלקת ריאות. זה קרה ביום שישי שעבר. צילום הרנטגן של ריאותיה נעשה רק ביום שני. בדיקה לקורונה בית החולים סירב לעשות. היום היא שוחררה מבית החולים. האבחון – דלקת ריאות על רקע אסטמה כרונית.

אגניה אלסינה. אף אחד לא באמת יודע להגיד מה צריך ואפשר לעשות. (צילום באדיבות המרואיינת)

על פי הסימפטומים – חום של 40 מעלות ודלקת ריאות היו צריכים להפוך את המאושפזת לאידיאלית לבדיקת קורונה. אבל ערכת בדיקה אין. המאושפזת שוחררה ויכולה לטייל ברחבי העיר בחופשיות. לאף אחד ממקורביה ואלו הבאים עמה במגע יומיומי לא הודיעו כי הם חייבים בחובת בידוד וזאת, לאחר שביום שני, ה-16 במרץ, המאושפזת שהתה במשרד הומה באנשים, שלאחר מכן חזרו לבתים שלהם לחיק משפחותיהם.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מה כדאי להבין מהמקרה הזה? ראשית כל, שמציאות של הסגר לא קיימת אפילו עבור אלו שמסתובבים עם סימפטומים מובהקים של המחלה. לא עבורם, ולא עבור משפחותיהם.

שנית, ברוסיה יש כל כך מעט מקרים מאובחנים של הדבקה ומוות מהמחלה, וזאת בגלל שלא בודקים אפילו את המטופלים המובהקים ביותר. ואין בכלל מה לדבר על סביבתם. ואם לא בודקים – אז המספרים לא נראים כל כך מפחידים.

שלישית, אבחוני הרופאים נעים על קשת רחבה מאוד, הכל חוץ מ’האבחון ההוא’. כנראה שהעניין נוגע לא רק לאלו שעדיין חיים, אלא גם לאלו שנפטרו. וכמובן, לא נעשה שום אבחון לגבי אלו שכבר נפטרו, כמו שעושים למשל באיטליה.

למה כל זה קורה? 

לדעתי, פועל כאן שילוב של מספר סיבות: פוליטיות, סוציאליות וכלכליות. הסיבה הפוליטית נעוצה בכך שעד היום המדינה התכוננה לקראת ‘משאל עם כללי’ בנוגע לתיקון החוקה, והתיקונים נכתבו והתקבלו במהירות הבזק. מאיזושהי סיבה, דווקא עכשיו הנשיא היה חייב להעביר שינויים בחוקה שיאפשרו לו להחזיק בשלטון עוד שתי כהונות (אלו שיבואו לאחר 24 שנות שלטון). מה הדחיפות? הרי נותרו עוד ארבע שנים עד הבחירות. את הסיבה לכך אפשר רק לנחש. בינתיים, התיקונים וקבלתם החלו להיראות יותר ויותר לא לגיטימיים, לכן הוחלט ‘לבטח’ אותם על ידי ‘משאל עם’, אם אפשר לקרוא לו כך בכלל.

הכרה במציאות של מה שמתרחש כרגע דורשת, ככל הנראה, את עצירתה של הכלכלה והזרמתם של סכומי כסף משמעותיים כדי לתמוך במעסיקים ובעסקים, במקבלי השכר הנמוך ובמובטלים. אך כסף אין. כלומר, ישנן רזרבות משמעותיות בקרנות החירום הלאומיות, אך התכנית היא להשתמש בהן כערבויות לכיסוי מלחמות הנפט עם הסעודים, שחבריו של פוטין מנהלים בתקופה האחרונה.

בעוד הכל הולך לפי התכנית, הוחלט לערוך את המשאל ב-22 באפריל, אך פתאום הופיעה בעיה ממקור לא צפוי (סין, הדומה כל כך באופיה לרוסיה). את המגיפה ניסו להחביא כמה שרק אפשר, הכל כדי להספיק לערוך את המשאל. אך כפי שאנחנו רואים, ההדבקות הפכה כה רחבה, שהתקווה למשוך את ההשתקה עד ה-22 באפריל הפכה לבלתי אפשרית, והשבוע הוחלט לדחות את ההצבעה למועד מאוחר יותר.

הסיבה הסוציאלית להשתקה מסתכמת ברצון לא לייצר פאניקה בקרב האוכלוסייה. השלטון שלנו פשוט לא יודע לשוחח עם הציבור באופן ענייני. רק להתבדח באופן מטופש וגס, ללבוש ארשת פנים זעופה ולהזכיר בלי הרף, באופן פתאטי וחסר משמעות את גדולתם של אבותינו. הרי מה בכלל יש לדבר עם הטיפשים האלו? לכן, עדיף פשוט להסתיר את הכל. מהבחינה הזאת, לא השתנה כאן כלום עוד מימי אסון צ’רנוביל.

הסיבה הכלכלית מורכבת מכך שהמדינה, גם ללא נגיף קורונה, נמצאת במיתון מעל שבע שנים. הכנסות האזרחים נמצאות בסטגנציה במקרה הטוב, או נופלות במקרה הרע (כל אחד וחוסר המזל שלו), מערכת הבריאות מצטמצמת, התקנים לרופאים פוחתים ובתי החולים לא נבנים. אין מערך בטחונות, לא למדינה, לא לעסקים ולא לאזרחים. הכרה במציאות של מה שמתרחש כרגע דורשת, ככל הנראה, את עצירתה של הכלכלה והזרמתם של סכומי כסף משמעותיים כדי לתמוך במעסיקים ובעסקים, במקבלי השכר הנמוך ובמובטלים. אך כסף אין. כלומר, ישנן רזרבות משמעותיות בקרנות החירום הלאומיות, אך התכנית היא להשתמש בהן כערבויות לכיסוי מלחמות הנפט עם הסעודים, שחבריו של פוטין מנהלים בתקופה האחרונה.

המנטרה: כמו שפעת

מספר החולים שנדבקו בנגיף בחודש הראשון צמח באיטיות מעוררת חשד, כאילו מעל רוסיה נפרשה ‘כיפת ברזל’ נגד וירוסים. במהלך הזמן הזה יחסי התעופה עם סין המשיכו כמעט כרגיל, בעוד תנועת הסינים לתוך רוסיה וממנה גדלה בשנים האחרונות בקצב לא ישוער.

מהדורות החדשות מרגיעות את התושבים, ואלו בתשובה חוזרים על אותה המנטרה: "התמותה עקב הדבקות בוירוס הקורונה לא גדולה מזו של שפעת", בלי לנקוט באמצעי זהירות.

החנויות שנמצאות במרחק הליכה מהבתים מלאות בפנסיונרים שמסכנים את חייהם בעודם קונים שוב, בפעם המי יודע כמה, עוד שק של כוסמת.

מכיוון שהמגיפה התנגשה עם נפילת שער הרובל, האזרחים ממשיכים לקנות ולאגור מוצרי מזון לטווח ארוך, דברים שמוביל לעלייה במחירים, דבר שלא תורם לרמת האופטימיות הכללית בקרב הציבור. כל החנויות שנמצאות במרחק הליכה מהבתים מלאות בפנסיונרים שמסכנים את חייהם בעודם קונים שוב, בפעם המי יודע כמה, עוד שק של כוסמת. שירותי משלוחי הקניות מקבלים הזמנות לשלושה ימים קדימה (בעבר יכולת לקבל אותם ביום ההזמנה). הסופרמרקטים התרוקנו מקטניות, שימורים ונייר טואלט. השליחים, אגב, מגיעים עד בתי הלקוחות ללא מסכות או ציוד היגייני – מה שמראה על יחס לא רציני לחומרת המצב והרגישות ללקוחות המבוגרים.

הצפי: מיליוני מתים

אמש, ה-24 במרץ, הופיע הנשיא בערוצי המדיה של הממשלה, לבוש בחליפת צוללן בעת ביקורו באגף מיוחד בבית חולים במוסקבה שהוסב לטיפול בחולי קורונה. ברשתות החברתיות כבר הספיקו לקרוע את הנשיא לגזרים באלפי ממים הלועגים לו. אך יש לומר  את האמת. אחרי 20 שנה, רוב הציבור כבר התרגל לגיבור העל הזה – המגיע באין ספור חליפות, או לעתים בלעדיהן.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בעצרת נצחון לכבוד היבחרו מחדש לתפקיד. ברשתות החברתיות קרעו את הנשיא לגזרים. (AP Photo/Denis Tyrin)

היום פנה פוטין לאומה והכריז לראשונה על המהלכים בהם תנקוט המדינה מעכשיו. את הדיון הסוער ביותר הציתה ההכרזה על הוצאת רוב המשק לשבוע חופשה בתשלום בו האזרחים לא יחוייבו ללכת לעבודה. עם זאת, כלל לא פורסמו הנחיות בדבר הגבלות תנועה ממשיות על האזרחים. לאנשים רק נאמר – אל תעבדו. אף אחד לא פוקד עליהם להישאר בבית ואף אחד גם לא מתכוון לפקח על זה. לא קשה לדמיין כיצד האזרחים המאושרים יעשו לעצמם שבוע של חופש, בדיוק כפי שהם יודעים לעשות את זה – שמח, רועש והמוני. יותר מזה, כלל לא ברור מי משלם על המתנה הזו. המדינה לא מבטיחה אף פיצוי למעסיקים על שבוע החופש בתשלום שהיא העניקה לעובדים שלהם. בדרך הזו, הממשלה מנסה לכבות את השריפה בכלים פופוליסטיים, ומעבירה את האחריות הכלכלית לבעלי העסקים, שגם בלי הקורונה לא מבינים איך הם עדיין חיים לאחר כל מה שעוללו להם בשנים האחרונות.

אני מאמינה שאם לא יקרה נס, רוסיה עשויה לאבד בין חמישה לשבעה מיליון אזרחים הנמצאים בסיכון מוגבר. אני לא ממציאה שום דבר, אלו בדיוק המספרים שמחשבים היום, בהתחשב לנתונים שמתפרסמים בארצות אחרות.

הנורא מכל הוא שאף אחד לא באמת יודע להגיד מה צריך ואפשר לעשות, וזאת בעוד אין עדיין בנמצא דרכים יעילות לצמצום כמות המתים. אומה והנהגה צריכות להחזיק במידת חופש פוליטי גבוהה כדי להצליח לקבל סדרת החלטות נדרשות לביצוע סגר יעיל ואפקטיבי שיצליח להוריד את העומס ממערכת הבריאות. ובנוסף לכך, כדי לתמוך בכלכלה, יעזור מאוד אם ההנהגה ומקורביה יפסיקו לגנוב את כספי הציבור. אך זו היא, כנראה, משאלת לב בלתי מציאותית.

**

אגניה אלסינה היא סוציולוגית בת 38, תושבת סנט פטרבורג

Leave a Reply

Name *
Email *
Website