לחסל, להרוג, לגרש, להגלות: בימין לא יודעים מה לעשות עם עזה

ערכה של התלהמות הפוליטיקאים בעקבות פגיעת הרקטה בבית בשרון כקליפת השום, כל עוד אינם מציעים חלופות להתמודדות עם בעיית עזה. עיון במצעי המפלגות השונות מלמד כי רק במצעי מפלגות המרכז והשמאל יש התייחסות לסוגיית עזה, בעוד שהליכוד כלל אינו מפרסם מצע, במצע הימין החדש המילה "עזה" כלל לא מוזכרת, ולאיחוד מפלגות הימין אין מצע – במקום זאת יש שלושה מצעים נפרדים של המפלגות המרכיבות את הרשימה.

בקשת התגובות לפגיעת הרקטה, ייצגו התגובות של יו"ר העבודה אבי גבאי ושל יו"ר הימין החדש שני קצוות הפוכים. גבאי נקט גישה לא פופוליסטית במפגיע, כשאמר כי לא ימכור סיסמאות ויבטיח את מיטוט שלטון חמאס כמו נתניהו ב-2009. בנט, כהרגלו, חזר הבוקר על השקר שהופרך, לפיו הגיש לקבינט תוכנית למתקפת מנע על מנהרות חמאס לפני "צוק איתן", והוסיף, בניגוד למסקנות דו"ח צוק איתן, שאפשר היה לסיים את צוק איתן בשלושה ימים.

חברי מפלגת העבודה גבאי, רוסו ובר לב באזור הפגיעה במושב משמרת (ללא קרדיט)

כבר הוכחנו כאן ששתי הטענות מנותקות לחלוטין מהמציאות, וכאילו לא די בכך, בנט המשיך היום לטעון שיש לו הפתעות בשרוול, ושאם רק יתנו לו להיות שר הביטחון הוא יטפל בחמאס. "אני אקח את פרויקט עזה. זאת כולה עיר", אמר בראיון באולפן ynet, אך לא פירט מהי תוכניתו "המפתיעה", כאילו דורות של מפקדים בכירים בצה"ל ובשירותי הביטחון האחרים לא עוסקים בסוגיה כבר יותר מעשור.

האסטרטגיה: התלהמות

הטקטיקה צריכה להיגזר מהאסטרטגיה ולבנט אין כזאת, מלבד התעקשות על כך שלא תוקם מדינה פלסטינית ממערב לירדן. מה תעשה ישראל עם יותר מ-4.5 מיליון פלסטינים בעזה וביו"ש? על זה מצע הימין החדש לא עונה. לזכותן של מפלגות הימין העמוק ייאמר שהן לפחות מדברות בכנות – זהות והאיחוד הלאומי כותבות מפורשות במצעיהן שיש לעודד הגירת פלסטינים "בהסכמה", תנאי שלא קיים במצע עוצמה יהודית, גם אם לא ברור מה יהיה על אלה שלא "יסכימו".

בצלאל סמוטריץ’, מנהיג האיחוד הלאומי ומספר 2 ברשימת איחוד מפלגות הימין, אינו רק קיצוני יותר מבנט אלא גם ישר ממנו בהרבה. "הימין שמתנגד, מסיבות אידיאולוגיות ופרקטיות כאחד, להקמת מדינת טרור בלב-ליבה של ארץ ישראל, לא הציב עד היום על השולחן פתרון לרצועת עזה", כתב הבוקר בפייסבוק. "זה מקור החידלון המתסכל של נתניהו אל מול הרצועה. כשאין אסטרטגיה הולכים לאיבוד".

כפועל יוצא של המחויבות האידיאולוגית והיושרה המחייבת להציג אסטרטגיה כוללת, מעלה סמוטריץ’ פתרון מבית מדרשו: כיבוש מלא של הרצועה ולקיחת אחריות של ישראל על ניהולה; "גדיעת תקוות השיבה של תושביה לתחומי מדינת ישראל" (לא ברור באילו אמצעים); "דילול אוכלוסיית הרצועה" באמצעות "עידוד הגירה מאסיבי" לארצות ערב ולאירופה; והקמת ההתיישבות היהודית ברצועת עזה מחדש.

יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט וח"כ איילת שקד בכנסת. ארכיון (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

בהיפוך מסמוטריץ’ החד-משמעי, הדבר הברור ביותר בתוכניות הליכוד הוא הערפול שלהן. זוהי מערכת בחירות שלישית ברציפות שהמפלגה כלל אינה מפרסמת מצע, וגם תוכניתה לעזה לא ברורה. על ראש הממשלה בנימין נתניהו נאמר לא פעם שהוא מבין עמוקות את הצורך בהקמת מדינה פלסטינית – כשהיה צורך פוליטי הוא אף אמר זאת בקולו – אבל המצע האמיתי שלו ושל שותפיו הוא להמשיך להיגרר במקום ליזום. לנהל את הסכסוך כל עוד אפשר, ואחריהם המבול.

האפור של ‘כחול לבן’

החל מהמרכז ושמאלה מסתמנת אסטרטגיה מגובשת, וגם אם יש ספק ביכולת המימוש שלה, סיכויי הצלחתה ודאי גדולים יותר מפנטזיה על כיבוש הרצועה, עזיבת מיליוני פלסטינים, ואיזרוח אלה שיישארו או השארתם במעמד נחות.

‘כחול לבן’, שמדברת רק באופן כללי על הסדרה מדינית, מציעה "מהלך כפול" בעזה, צבאי וכלכלי. מצד אחד "תגובה רבת עוצמה על כל התגרות", ומצד שני "מהלך משותף עם גורמים אזוריים שיציג בפני תושבי עזה אפשרות לחיים טובים יותר". במפלגה שואפים לתקוע טריז בין הנהגת חמאס לאוכלוסיה.

יו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ בזמן כהונתו כרמטכ"ל ורה"מ נתניהו יולי 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

העבודה: פיתוח תמורת פירוז

להוציא מפלגות השמאל העמוק מרצ, חד"ש ובל"ד, שמציאות פתרון לעזה כחלק מהסדר שלום כולל שתכליתו הקמת מדינה פלסטינית, מפלגת העבודה היא היחידה שמציעה תוכנית שלמה יחסית להתמודדות עם עזה כבר בטווח המיידי. התוכנית, שהוצגה לפני שבועיים, כוללת ארבעה מרכיבים: התמודדות צבאית עם חמאס והג’יהאגד האיסלאמי, שיפור המצב הכלכלי וההומניטרי של תושבי עזה בציר עוקף חמאס, בניית מעטפת מדינית למהלך, על בסיס עיקרון של "פיתוח תמורת פירוז", וחיזוק כלכלי של יישובי העוטף.

באירוע הצגת התוכנית, ליד קיבוץ נחל עוז, אמר ח"כ עומר ברלב: "מי שאומר שהפתרון לאיומים בדרום הוא בהכרעה צבאית של חמאס – משקר. אין שום הגיון מערכתי בכיבוש הרצועה. או שנמצא עצמנו שולטים בשני מיליון פלסטינים ברצועה, או שנמצא את עצמנו עם חמאס ב’ או ג’יאהד ב’, שזה הרבה יותר גרוע. כל מי שמסתתר מאוחרי האמירה שיש פתרון צבאי משקר".

מסיבת עיתונאים של מפלגת העבודה בנחל העוז. אבי גבאי, טל רוסו, ח"כ עמיר פרץ, ח"כ מרב מיכאלי, ח"כ עמר ברלב וח"כ חיים ילין .(צילום: רענן כהן)

החידוש המרכזי בתוכנית מפלגת העבודה הוא הדגש על הפיתוח הכלכלי של הרצועה. בעבודה מבקשים לרתום את מדינות אירופה והמפרץ לקידום יוזמות הומניטריות ופרויקטים תשתיתיים בתחומים כמו חשמל, מים, ביוב, מיחזור פסולת ועוד. יוזמה אפשרית נוספת במסגרת זאת היא הקמת אזורי תעשייה בגבול ישראל-עזה, שיאפשרו שילוב בין הכלכלה הישראלית החזקה לכוח העבודה ברצועה.

כפועל יוצא של השקת פרויקטים, מאמינים ב"עבודה" שאפשר לרתום את מועצת הביטחון של האו"ם לקבל החלטה של "פיתוח תמורת פירוז" כיעד ארוך טווח. המימון הבינלאומי שיגיע לעזה, נכתב בתוכנית העבודה, "ייצר התניה הדרגתית, שתימשך על פני שנים, בין תהליכי פיתוח כלכלי מוגברים לבין הוצאת הנשק ההתקפי מעזה". על פי ההיגיון הזה, ככל שהתהליך יתקדם יהיה אפשרי להקל במעבר אנשים וסחורות בין ישראל והרצועה, וכן לשלב את הרשות הפלסטינית בפעילויות ברצועה, כדרך לחזק אותה.