לפני עידן המנגל: התפריט האבוד שהציע משרד החינוך לסעודת יום העצמאות השביעי

"קציצות חלמית (חוביזה) במיץ עגבניות, מרק צח מירקות עם כיסוני בשר, תרנגולת ממולאה בבורגול או אורז, גזר ואפונה מאודים, קישואים מטוגנים במיץ לימון, לפתן ירקות בלתי מבושלים ועוגת ‘שבעת המינים’" – זוהי החלופה הראשונה לתפריט סעודת יום העצמאות שפרסמה המחלקה לתזונה במשרד החינוך לקראת יום העצמאות השביעי של מדינת ישראל בשנת 1955 ובשנה שלאחר מכן. התפריט, שהיה חלק מנסיון ממשלתי ליצור מעין ‘סדר משפחתי’ ליום העצמאות, חולק לתלמידי בתי הספר ופורסם בעיתונים. הסדר והתפריט המיוחד לא הצליחו להתבסס, והסוף ידוע – יום העצמאות הפך לחג המנגל וה’על האש’. השנה, כשצליית הבשרים מאותגרת על ידי האיסור לצאת מהבתים, ניתן להיזכר מחדש בהצעה החלופית.

את המהלך יזם מי שהיה אז שר החינוך והתרבות, פרופ’ בן ציון דינור. לפי ידיעה בעיתון ‘דבר’, במרץ 1955 ערך דינור כנס בו השתתפו ‘עשרות סופרים ועסקני-תרבות מכל חלקי הארץ, ונציגי ‘יד לבנים’. מטרת הכנס היתה ‘קביעת דמותו של חג העצמאות’. דינור הציג למשתתפים "שורה של הצעות לקביעת דמות החג, אשר במרכזו צריכה לעמוד המשפחה, הבית". דינור תכנן להכין "טקס מיוחד לסידור סעודת יום העצמאות, שיפורסם בחוברת שתכלול נוסח החידוש, מגילת העצמאות, פסקאות ולקט ספרותי, שירים וזמירות עם תווים". ואכן, לקראת יום העצמאות הופיעה החוברת ‘מקראי חג’ בעריכתם של המילונאי אברהם אבן-שושן והסופר יצחק שלו, ערוכה בסגנון ה’הגדה’ של פסח, אך מספרת את סיפורה של התקומה הציונית. לפי דיווח ב’מעריב’ מ-1955, היא נמכרה ב-35 אלף עותקים.

התפריט לסעודת יום העצמאות הופץ באמצעות המחלקה לתזונה במשרד החינוך, שהיתה אחראית על חינוך לתזונה נכונה לתלמידי בתי הספר. הוא כלל שתי חלופות לארוחות, המשלבות מרכיבים ומטבחים מעדות שונות. לצד החלופה החלופה השנייה בתפריט כללה "סלט חלמית בטחינה, מרק צח מירקות עם כיסוני בשר, כיכר בשר (קלופס) ממולאה בביצים שלוקות, תפוחי אדמה מטוגנים, קישואים במיץ עגבניות, קפה שחור ועוגת שבעת המינים.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

כל מאכל בתפריט סימל מרכיב מסוים בהיסטוריה היהודית והציונית. המנה הראשונה מורכבת מחלמית (חובזה) לזכר המצור על ירושלים במלחמת העצמאות. "צמח בר זה הגדל בכל חצר וגינה בירושלים, שימש כירק יחידי כמעט לתפריטנו בזמן המצור על ירושלים", נאמר בחוברת. המנה השנייה, מרק צח עם כיסונים (קרפלך), היא "סמל למכות שהנחתנו על אויבינו במלחמת העצמאות, בהתאם למסורת היהודית המקשרת אכילת כיסונים עם מתן מכות (למשל בפורים).

המנה השלישית (גזר ואפונה מאודים וקישואים במיץ לימון, או תפוחי אדמה מטוגנים וקישואים במיץ עגבניות) נועדה לסמל "את מיזוג הגלויות וההתקרבות בין מזרח למערב". המנה מורכבת מירקות בנוסח מזרחי או בנוסח מערבי, כתוספת למנה העיקרית של בשר או עוף. כל בעלת בית תכין את המנה לפי ראות עיניה".

הקינוח לסעודה הוא עוגת שבעת המינים, "המורכבת משבעת המינים בהם נשתבחה ארצנו". עקב חוסר ברימונים בעונה בה חל יום העצמאות, הציעו מחברי החוברת להשתמש בקליפת לימון משומרת בסוכר או בקליפה טרייה.את העוגה מומלץ לקשט בסמלי המדינה.

מתכון לעוגת ‘שבעת המינים’ (קרדיט: הספרייה הלאומית, אוסף מסע בזמן)

התפריט הוצג מלכתחילה כהמלצה. "את התפריט אפשר להתאים לטעם של בני המשפחה, תוך שמירה על קווי היסוד הכלולים בו", נכתב בחוברת.

הצעת התפריט עוררה ביקורת ממספר כיוונים: למרות הנסיון למזג מטבחים האופייניים לתרבויות שונות, טען יהושע ביצור במאמר ב’מעריב’ כי "בניגוד משווע לרעיון מיזוג הגלויות, הוכנו תפריטים נפרדים לבעלי טעם מזרחי ומערבי. בעוד יוצאי אשכנז מצווים על מנה ראשונה של קציצות חלמית במיץ עגבניות, הרי יזכו בני המזרח ל’סלט חלמית בטחינה’". ל. קורנפלד כתבה ב’הארץ’ ב-1956 כי התפריט קשה מדי להכנה: "אין אני מכירה אשה שיש לה הפנאי הדרוש להכנת ארוחה כה מורכבת ומסובכת כארוחה המוצעת, ובייחוד לאפיית העוגה", כתבה. בנוסף, כתבה קורנפלד כי "אם באמת רוצים שיקבל הקהל משהו מתוך המאכלים המוצעים צריכים היו להציע הצעות מספר של תפריטים למבחר. מי זה רוצה ומעוניין שבכל בתי ישראל יאכלו את אותו תפריט עצמו?"

קורנפלד מוסיפה גם כי התפריט אינו לוקח בחשבון משפחות דלות אמצעים. "ההצעה לאפות את העוף מכוונת לבעלי תנורי אפיה. כמה מבין משפחות המדינה הזו יש להם תנורי אפיה?", בנוסף, "התפריט המוצע הוא תפריט יקר – גם אם נבחר בכיכר הבשר. לא ייתכן שיציע משרד ממשלתי תרפיט עשיר ויקר כשמצוות השעה היא הימנעות מכל בזבזנות". בנוסף, הרעיון של שילוב החוביזה בתפריט יפה כרעיון סמלי, אך בפועל, לא ניתן להשיג חוביזה בחנויות, ולכן ההצעה אינה רלבנטית מחוץ לעיר ירושלים.

בטורו של דן בן אמוץ ‘מה נשמע’ שפורסם ב’מעריב’ הוא מביא את עדות חברו על יום העצמאות של 1955 בתל אביב: "המבוגרים יושבים על מדרכת כסית ורובל, שותים קפה ואוכלים עוגות פשוטות עם קרם. לא רואה את עוגת שבעת המינים שמשרד החינוך והתרבות המליץ למלאות אותה בסמלים".

המסורת, כאמור, לא התבססה. ייתכן שדבריה של קורנפלד מהמאמר ב-1956 הם הסיבה לכך: "בצורתו הנוכחית אין התפריט אלא חומר קריאה, ואין את יכולה להשתחרר מן ההרגשה שכל עניין התפריט ליום העצמאות הוא מלאכותי וודאי אינו מלהיב איש: לא את הצריך לבשל, ולא את הצריך לאכול". מנגל מוצלח לכולם.

משפחה עושה על-האש ביום העצמאות. ארכיון 23 באפריל 2015 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

 

Leave a Reply

Name *
Email *
Website