‘מעגל שוטה’: האם הרווחה נוקטת יד קלה בהוצאת ילדים מהוריהם מיד לאחר הלידה?
הסיפור של יהלומה אשכנזי הוא טרגדיה עם סוף ידוע מראש. היא עכשיו בכלא, אחרי שתקפה עובדת סוציאלית בסמוך ללשכת הרווחה בבית דגן, תקיפה שהציתה את מחאת העובדות הסוציאליות בקיץ האחרון. במאבקן הצודק הן אמרו בצורה ברורה, שהפגיעה בביטחונן האישי היא רק סימפטום למערכת רווחה קורסת, בגלל עומס התיקים, השכר הנמוך ופגיעה באיכות השירותים החברתיים.
אין איך להצדיק את המעשה החמור של אשכנזי, שראוי לגינוי ולעונש. אך מבט רחב יותר על סיפורה חושף כי גם היא נפלה קורבן למערכת רווחה שלא הצליחה לסייע לה, ועשתה הכל כדי למנוע ממנה את מה שעבור רובנו נראה מובן מאליו – לגדל את בתה הקטנה. לא מדובר בסיפור יוצא דופן, אלא בנקודת קיצון של תופעה שגורמים העוסקים בתחום מתריעים עליה מזה שנים רבות: הכח הרב שמצוי בידי שירותי הרווחה מאפשר להוציא בקלות רבה מידי ילדים מרשות הוריהם. המטרה היא כמובן להגן על ילדים מפני מקרים של פגיעה או התעללות, אך הפרשנות הרחבה של מושגים כמו ‘הזנחה’ יכולה לגדוע הורות מבלי שלהורים יש איך להתגונן.
מאז שילדה את בתה בת הארבע, יהלומה נמצאת במאבק למשמורת עליה, מול הרשויות שטוענות כי אין לה מסוגלות הורית. בשנים אלו היא איבדה אמון בכל המערכות שהיו אמורות לסייע לה ולתת לה כלים להיות אם טובה יותר. היא רק רצתה להיות אמא, והדוחות השונים שבחנו את מצבה הנפשי לא קבעו כי אינה מסוגלת לכך. אבל הנסיונות החוזרים והנשנים של המערכות השונות לקחת ממנה את בתה הטריפו אותה. היא הרגישה שרודפים אחריה, שרק מחפשים אותה.
למעשה הנקודה הכי חשובה בסיפור של יהלומה היא ההתחלה, ב-16.11.14 פחות מחודש אחרי שנולדה הבת שלה פנתה הרווחה לבית המשפט בבקשה להוציא לבת צו נזקקות, הרווחה טענו שהם חוששים לעתיד של הילדה, מכיוון שהם מכירים את ההורים, מבקשים עדכון למסוגלות הורית ובינתיים מבקשים משפחת קלט חסוי.
יהלומה אמרה בדיון הזה, נזכיר שהוא התקיים שבועיים וקצת אחרי שילדה: "יש לי וילה חדשה נקיה… עו"ס עשתה ביקור בית.. אנשים ניצלו אותי ושיקרו לי ואני לא מצאתי בן זוג ולא רציתי לפספס את הענין של להיות אמא. אני בת 42. אני שבועיים אחרי לידה, אני כל יום בבית החולים ושואבת חלב. יש לי בית וחדר הכי יפה, העובדת הסוציאלית ראתה איזה חדר הכנתי לה, הכנתי לה הכל".
בית משפט השלום בראשון לציון (צילום: ענת יורובסקי)
בדיון הזה השופט נמנע מהכרזת נזקקות, וקובע שהסבתא (אמא של יהלומה), תיהיה חלק בלתי נפרד מהטיפול בילדה.
ארבעה ימים אחרי הדיון הזה, הרווחה מבקשת קביעת נזקקות והפעם מגיעה עם תסקיר, על פי התסקיר של הרווחה, המשפחה מוכרת ומטופלת במחלקת הרווחה, האם מקבלת קצבת נכות על רקע נפשי, מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית, בנוסף מציינים הרווחה בתסקיר שעם השנים הרבתה לצאת עם גברים.
חודש לאחר מכן קובע בית המשפט נזקקות לקטינה. בעצם מה שקרה הוא שתוך חודשיים מהרגע שהילדה נולדה, בלי לתת הזדמנות אמיתית ליהלומה להיות אמא הוציאו אותה מהבית.
בחוות דעת של מכון שלם, שהוזמנה על ידי הרווחה והוצגה ביוני 2015 נכתב על יהלומה: ללא עדות למחלת נפש בבדיקה הנוכחית. בולטים חסרים סביבתיים בסיסים שפגמו בתהליכי ההתפתחות. משאבי ההתמודדות העומדים לרשותה מוגבלים מאוד. זקוקה מאוד להכוונה פרקטית ולגיבוי רגשי. מודעת לקשייה ונכונה לקבל הכוונה. מומלץ לבנות עבורה תכנית טיפול שתכלול תמיכה רגשית והדרכה לפיתוח מיומנות הורית. לא מומלץ על הוצאת הקטינה מרשותה.
בכדי להבין לעומק את הסיפור של יהלומה אל מול הטענות שהועלו שיש לה מחלת נפש, הקשיים עם אמא שלה צריך להבין את סיפור חייה המורכב
על פי חוות דעת מומחה שנערכה ליהלומה על ידי ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר כללי שבדק את יכולתה של יהלומה לדאוג לביתה עולה תמונה מעט שונה ממה ששירותי הרווחה ניסו לייצר.
חייה של יהלומה אשכנזי, כיום בת 46, לא היו קלים. היא גדלה בבית מתוח, ההורים שלה רבו הרבה והתגרשו כשהיתה ילדה. היא הייתה דחויה על ידי אימה וקרובה מאוד לאביה. כדי להרחיק אותה מהמצב בבית, הריבים עם אמא שלה, ההורים שלה שלחו אותה לפנימיה ועד כיתה י’ היא הצליחה בלימודים והיו לה חברים. בקיץ שבין כיתה י’- ל-יא’ היא עברה פגיעה מינית מתמשכת על ידי אבא של אחת החברות שלה, היא לא טופלה, בעיקר נמנעה מלחשוב על הטראומה. היא הפסיקה ללמוד וחלה התדרדרות בתפקוד החברתי. במהלך שנות ה-20 לחייה היא עבדה ופרנסה את עצמה, בסוף שנות ה-20 היא החלה לסעוד את אבא שלה שחלה. הוא נפטר כשיהלומה הייתה בת 32. לאחר מכן היא הייתה בקשר זוגי כשלוש שנים, לא הצליחה להכנס להריון. בשלב מסוים עזב בן הזוג את הארץ ויהלומה מתארת שעולמה חרב עליה. בשלב זה היא התחילה לשתות אלכוהול ולעשן קצת. היא ירשה מאבא שלה בית במושב באזור המרכז והתפרנסה ממנו, הירושה הרעה את מערכת היחסים הגם ככה עכורה עם אמא שלה.
בשנת 2010 בעקבות שימוש באלכוהול וסמים וירידה משמעותית במשקל אושפזה בבית החולים באר יעקב. קיבלה טיפול תרופתי והייתה במעקב אצל רופא.
בשנת 2014 בעקבות קשר רומנטי עם בחור צעיר ממנה נכנסה להריון. יהלומה שרצתה מאוד להיות אמא שמחה מההריון, לעומת זאת בן זוגה לא היה מעונין לקבל אחריות הורית. מהרגע שיהלומה הבינה שהיא בהריון היא הפסיקה כל שימוש בסמים ואלכוהול. לטענתה לא היה לא קשר בכלל עם גורמי הרווחה במהלך ההריון. והיא הופתעה מאוד מהניסיון שלהם להוציא את הילדה ממנה בגיל שבועיים.
כשהילדה הייתה בת 10 חודשים והוחלט על צמצום הקשר בינה ובין יהלומה, בעקבות ההחלטה יהלומה השחיתה רכוש של שירותי הרווחה, והשתכרה לפני. אחרי ההשחתה היא נשלחה להסתכלות ב"גהה" שלא מצא מחלת נפש, והייתה צריכה לעבור תכנית גמילה למרות שלא הייתה מכורה.
לסיכום הפגישות עם יהלומה כותב הפסיכיאטר: "עם כניסתה להריון עם … יהלומה חוותה מפנה שני בחייה. היא מיד נגמלה משימוש בחומרים ושמרה על ההריון באופן מסור", "בעת הלידה לא הייתה סיבה להטיל ספק ביכולת של יהלומה להוו תאם בטוחה לראויה לבתה.. יהלומה לא עברה בדיקת מסוגלות הורית עם הלידה", "התכנית לאפשר לאמה של יהלומה לגדל את … במקום יהלומה לא לקחה בחשבון 45 שנים ש לחוסר אמון בין יהלומה ואמה. לא היה ניתן לסמוך על אמה של יהלומה שהיא תפעל למען החזרת הקשר האימהי של יהלומה עם …", "כאשר ניתן לאמה של יהלומה להגביל את הביקורים של יהלומה בלי בסיס מוצק של בדיקת מסוגלות או כ לבדיקה מקצועית אחרת שתיעדה שהביקורים של יהלומה הזיקו ל…, יהלומה הגיבה מתוך כעס עצום וגם שתתה אלכוהול באופן נקודתי ותקפה רכוש לשכת הרווחה. תגובה זו אינה מלמדת על המסוגלות ההורית של יהלומה כלל ועיקר", "בדיקת האינטראקציה של והבדיקה של יהלומה אצלי מלמדות שתיהן שיהלומה יכולה לטפל ב… לבדה. אין סתירה בין האינטראקציה שנצפתה במכון שלם לפני כמעט שנתיים והתצפית אני ערכתי. האימהות של יהלומה הצליחה להישמר חרף תהפוכות של משמורת ומתחיל בינה ובין אימה", "הדעה היותר שלילית אודות יהלומה הייתה של פסיכיאטרית שלא חוותה את האימהות של יהלומה בפועל בתצפית. דעה זו ניזונה מאבחונים קודמים שיש להטיל בהם ספק", "האבחון של אישיות גבולית לא אושש בשנתיים מאז האבחון במכון שלם: ליהלומה הוכחות על תפקוד נורמטיבי עד סוף גיל ההתבגרות. עובדה זו אינה מתיישבת עם האבחנה של אישיות גבולית, האבחון לא לקח בחשבון את האפשרות שילהומה סובלת מתסמונת בתר חבלתית (ptsd). גם PTSD וגם הפרעת אישית גבולית אינן אינדיקציה לנתק תינוקת מאימה".
נדנדה ריקה. אילוסטרציה (Shutterstock)
הפסיכיאטר מציין גם שאי אפשר להתעלם מהכוחות המרובים של יהלומה, ביניהם הוא מפרט: מוגיסת ל… בכל נימי נשמתה ולא החסירה ביקורים גם כאשר הנסיבות כגון הקשר הבעייתי עם אימה הקשו עליה נפשית, ליהלומה מידה רבה של חמלה. היא מנסה לסלוח לאימה ובטוחה שלא תמנע מ… קשר עם הסבתא על אף הקשיים שהיא חוותה במשך חייה עם אמה, ליהלומה מידה רבה של פתיחות להסתייע בידי אנשי מקצוע כדי לשפר את האמהות שלה.
המסקנות של הפסכיאטר מהתצפיות והפגישות שקיים: אין עדות עד עתה שיהלומה אינה מסוגלת לטפל בבתה כראוי, ל… קשר חם ובוטח עם יהלומה, התקשרות בטוחה, טובת הקטינה שתוחזר למשמורת אימה לאלתר, מסירת … לאומנה מחוץ למסגרת המשפחה בגיל שנתיים וחצי כאשר קימת התקשרות בטוחה עם אימה עלולה לפגוע בבריאות נפשה של הקטינה.
מקריאה של גזר הדין של אישום התקיפה והאישומים הנוספים עולה כי יהלומה החלה את מסכת האיומים שנגמרו בתקיפה של העובדת הסוציאלית כעשרה חודשים אחרי הלידה, לפני שביתה הוצאה מהבית הנאשמת לא הייתה אלימה בכלל. ככל שעבר הזמן וזמני המפגש עם הבת הלכו והצטמצמו גדל התסכול שלה אל מול המערכת.
"התפישה של החוק היא דטרמיניסטית ונעדרת פתרונות יצירתיים"
עו"ד שירן רייכנברג מהקליניקה לזכויות ילדים ונוער במרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית, מסבירה כי "כל ההתמודדות עם קטינים במצבי סיכון היא תחת חוק הנוער טיפול והשגחה שנחקק ב-1960. החוק עבר כמה תיקונים מאז. בבסיסו של החוק יש אמירה דטרמיניסטית, בעצם החוק אומר להורים אני נכנס לנעלי ההורה או בגלל משהו שהקטין עשה או ההורה, המדינה נכנסת לנעלי ההורה ואני לוקח אחריות על הקטין עד שתתקנו את X Y Z או שלא. המשמורת עוברת למדינה, אך לא האפוטרופסות.
"החוק חל על קטינים מגיל 0 עד 18 וכמובן שהיחס שונה מגיל לגיל, ילים בני 0-4, זו לא אותה ההתמודדות כמו ילדים בני 14-18, כשנטיה היא תינוקות, אם ההורים לא כשירים לגדל אותם זה יהיה אימוץ או אומנה כמדובר בבי נוער זה בדרך כלל הוצאה ממשמורת. אומנה ואימוץ זה חוקי אומנה ואימוץ.
"ההתערבות של החוק תתחיל כשאין הסכמה על כך שהקטין לא יכול להמשיך להיות מטופל על ידי הוריו, או חוסר הסכמה של הקטין או של ההורה. הדבר הזה קורה בוועדת תכנון טיפול שהעבודה שלה מוסדרת היום בתקנות העו"ס אבל יש תזכיר חוק לא ברור הסטטוס שלו. הועדה מורכבת מאנשי מקצוע, אנשי טיפול ושם מגבשים תכנית שהכי טובה לקטין. אם אין הסכמה לתכנית שהועדה מציעה, עו"ס לחוק הנוער תפנה לבית משפט להכריז עליו נזקקות.
"להכרזת נזקקות על קטין יש שבע עילות שמפורטות בסעיף 2 לחוק הנוער. העילה השביעית תינוק שנולד תסמונת גמילה. ועילות אחד עד שש מפרטות כל מיני מצבים אחרים שחלקם קשורים להורה וחלקם להתנהגות של הקטין. סעיפים 2.2-2.6 הן עילות שמאפשרות להכניס כל אחד, כמעט כל אדם, כמעט כל סיטואציה יכולה להיכנס תחתן. עילות סל. למשל סעיף 2.6 מדבר על קטין שנפגע או עלול להיפגע. אף אחד לא יודע מתי ומי, עלול להיפגע זה צפי פני עתיד. לפעמים זה טוב שזה קיים, לפעמים צריך איזה שהיא עילה כי אין דרך אחרת לשמור על הילדים ולפעמים זה מאפשר מקרים שאפשר להתווכח עליהם מבחינת הנכונות שלהם או ההצדקה שלהם.
"דוגמא נוספת, סעיף 2.2 – קטין שהאחראי עליו אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו, או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה הוא גם סעיף עילה רחבה מאוד, למשל סעיף 2.3 קטין שביצע עבירה פלילית ולא הועמד לדין זה יכול לחול על כל הילדים עד גיל 12 שזה גיל האחריות הפלילית שעשו משהו בניגוד לחוק.
"ברגע שקטין מוכרז כנזקק על ידי בית משפט לנוער או משפחה יש אפשרויות למנות חבר קרוב או להשאיר אותו בטיפול של עו"ס או סעיף 4 להוציא ממשמורת הוריו אם זה הדבר הנכון לו. זה החלק הראשון של החוק.
"אני חושבת שהחוק הזה צריך רפורמה מחודשת, הוא מאוד ישן. אין בו שום קשר לזכויות קטינים על פי האמנה לזכויות הילד. יש תיקון חלוק של ועדת רוטלוי מ-2003 שעדיין לא נחקקה. יש המון דברים שאפר לתקן למען הקטינים להכניס יותר עקרונות של משפט טיפולי לחשוב על הזוית של בית משפט קהילתי יש המון דברים שיכולים להיות רלוונטיים לחוק הנוער וצריך לחשוב עליהם
"מורכבות נוספת שיש בנושא הזה, הוא שהתיק בהנחה שמגיעים לבית משפט, התיק מתנהל על ידי עו"ס לחוק נוער בהליך נגד ההורים מי שעומדת בבית משפט וטוענת היא עו"ס והיא גם הגוף המקצועי שממליץ על ההליך כמובן שבית המשפט מקבל את ההחלטה, השיח שהוא גם טיפולי וגם משפטי וזה יכול ליצור בעיות בעולם המשפט ועולם הטיפול."