מפגינים, ולא נגד ישראל: הפלסטינים לא מאמינים שכספי הפנסיה יגיעו אליהם

"העם דורש את ביטול חוק הביטוח" היא אחת מהקריאות בכיכרות רמאללה, שבוע אחרי שבוע בימי שישי, מזה שלושה חודשים. שאלת הביטוח הסוציאלי היא אחד הנושאים הבוערים ביותר בשטחי הרשות הפלסטינית, והיא מצליחה להוציא אלפים לרחובות בכל שבוע מאז אוקטובר. כיכר מנרה הפכה מאז למוקד ההפגנות נגד חוק הביטוח הלאומי, האם היא תהפוך להיות כיכר ת’חריר הפלסטינית? 

הניסיון של הממשלה ברשות הפלסטינית לייסד ביטוח לאומי פלסטיני במגזר הפרטי, נוגע בחלק גדול מהמתחים החברתיים הקיימים היום בגדה המערבית, ומעלה שאלות מורכבות על צדק חברתי בחברה הפלסטינית. מצד אחד, אין כיום מערכת ביטוח סוציאלי פלסטינית, והעובדים הפלסטיניים תלויים לחלוטין ביכולתם לעבוד כדי להתקיים. עם זאת, החוק הצליח בחודשים האחרונים להביא להתנגדות מצד חלקים גדולים מאוד מקרב המעסיקים והעובדים בגדה המערבית. בחודש שעבר התקיימה אחת ההפגנות הגדולות ביותר בהיסטוריה הפלסטינית ברמאללה, שקראה לבטל את החוק ולהדיח את הממשלה.

בשבועות האחרונים התקיימו מספר הפגנות של עובדים פלסטיניים נגד העברת הכספים מישראל לרשות. העובדים הפלסטיניים שמועסקים בישראל, הפלסטינים היחידים שזכו לקרן פנסיה, והם מעוניינים שזו תישאר בישראל מתוך חוסר אמון במערכת שהרשות הפלסטינית מקימה
לא מאמינים בממשלה

את התנגדות המעסיקים אפשר להבין בקלות. במסגרת החוק יאלצו המעסיקים להפריש 9% ממשכורת העובדים לטובת הביטוח הסוציאלי של עובדיהם. התנגדותם של העובדים, לעומת זאת, קשורה בחוסר האמון העמוק שהם חשים כלפי הרשות הפלסטינית, שנתפסת כמושחתת ובלתי יציבה.

"אם משהו יקרה (לרשות הפלסטינית), אף אחד לא יציל אותנו, האנשים הפשוטים. אף אחד לא יגבה את החוב של הרשות אלינו אם יקרה משהו", אמר פאדי ארורי, מפגין שהשתתף בהפגנות, לרשת הטלוויזיה אלג’זירה. לתושבי הגדה המערבית פשוט אין אמון בכך שהכסף אותו ידרשו להשקיע במערכת סוציאלית, יגיע אליהם בסופו של דבר בשעת צורך. פלסטינים רבים כלל לא משלמים מיסים לרשות הפלסטינית, מתוך חוסר אמון וניכור מהמערכת הפוליטית בגדה, ומאמינים שהפרשת כספים מתוך המשכורת, המצומצמת גם ככה, תהיה מיותרת מבחינתם.

פלסטינים מתגודדים בכיכר אל-מנרה למחאה נגד חוק הביטוח הלאומי החדש (Photo by Issam Rimawi/Anadolu Agency/Getty Images IL)

מספר ארגוני עובדים פלסטיניים יצאו גם הם בפומבי נגד החוק, בטענה שמדובר ברמת הפרשה גבוהה מתוך שכר העובדים. לעומת ישראל, בה עובדים ברמת השכר הממוצעת בגדה נדרשים להפריש 3.5% משכרם לטובת הביטוח, על פי החוק ידרשו העובדים הפלסטיניים להפריש 7% משכרם. מרבית הפלסטינים הם שכירים, וכחמישית מהם מרוויחים מתחת לאלף שקלים בחודש, כך שמדובר בצמצום משמעותי מהכנסתם בפועל. ניסיונם של ארגוני העובדים להוריד את גובה הפרשות העובדים ל-4% לא צלח, ורבים מחברי הארגונים משתתפים במחאה נגד החוק.

חלק ממי שמוביל את המאבק נגד החוק, המהווים כחמישית מהאוכלוסייה העובדת בגדה, הם אותם בעלי חנויות עצמאיים מהערים הגדולות בגדה והם מבטיחים להמשיך עד לביטולו. הם נמנעים מתשלום מיסים לרשות הפלסטינית, לא מאמינים שהמוסדות הפוליטיים ברשות פועלים לטובתם ומתעקשים שלא מדובר ברשת ביטחון חברתי, אלא במלאי כסף שהפוליטיקאים עלולים לעשות בו שימוש לצורכיהם.

המוחים הצהירו כי גם במידה והחוק יעבור הם יסרבו לשלם את דמי הביטוח. כך, גם אם תצליח הממשלה הפלסטינית להעביר את החוק, הניסיון לאכוף את החוק בכוח עלול להביא להחרפת ההתנגדות לממשלה שגם ככה נמצאת בשפל של תמיכה ציבורית.

הפרשות בגובה 7% מהמשכורת

למעשה, החוק מייסד בפעם הראשונה ביטוח סוציאלי בשטחי הרשות הפלסטינית. עד היום, תושבי הרשות לא היו מבוטחים כלל, ולא התקיימה מערכת פנסיות או קצבאות כלשהן. כך, כדי לשרוד בשטחי הרשות הפלסטינית, התושבים נדרשים להיות מסוגלים לצאת לעבוד. נכון לשנת 2016 עמדה האבטלה בגדה המערבית על כ-26%, וללא קצבאות האבטלה מהווה סכנה של ממש.

בשנה שעברה הצליחה הנהגת הרשות הפלסטינית להעביר חוק שמחיל חובת הפרשה רק על עובדי המגזר הציבורי, וכעת מנסה הממשלה להרחיב את החוק כך שיכלול את כלל העובדים במשק. על פי הנוסח המקורי של החוק, העובדים הפלסטיניים נדרשו להפריש 7.5% משכרם, אבל התנגדותם של ארגוני העובדים הובילה להורדת גובה ההפרשה ל-7%. המעסיקים לעומת זאת יחוייבו לתרום סכום שווה ל-9% ממשכורות העובדים.

תמורת ההפרשה, יזכו העובדים הפלסטיניים לקצבאות בסיסיות כמו פנסיה וקצבת אבטלה, ובפעם הראשונה בהיסטוריה הפלסטינית, תיווצר רשת ביטחון חברתית. בנוסף החוק קובע שישראל תעביר לקרן הביטוח הסוציאלי הפלסטיני את כספי הביטוח, אותם החלה לגבות מהעובדים הפלסטיניים המועסקים בישראל במסגרת הסכם פריז משנת 1994. על פי ההסכם, ישראל גובה 6% משכרו של כל עובד פלסטיני שמועסק בגבולותיה לטובת פנסיה וביטוח סוציאלי.

מדובר בסכומים גדולים של כספים שנאגרו בישראל, ויעברו לידי הרשות הפלסטינית. משרד האוצר מסרב לפרסם את הסכום המדוייק, אבל ההערכות הפלסטיניות נעות בין 10 מיליארד ל-50 מיליארד שקל. זהו סכום עצום שיעבור לשליטת הרשות הפלסטינית, ועשוי לממן השקעות ציבוריות בשטחי הגדה.

עם זאת, בשבועות האחרונים התקיימו מספר הפגנות של עובדים פלסטיניים נגד העברת הכספים מישראל לרשות. העובדים הפלסטיניים שמועסקים בישראל, הפלסטינים היחידים שזכו לקרן פנסיה, והם מעוניינים שזו תישאר בישראל מתוך חוסר אמון במערכת שהרשות הפלסטינית מקימה.

ממשרד האוצר נמסר כי "נכון לעכשיו לא התקבלה על ידי הגורמים המוסמכים כל החלטה ביצועית בעניין העברת כספי הפנסיה של העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל, או חלק מהם לידי הרשות הפלסטינית".

לחץ חיצוני לנורמליזציה כלכלית של הרשות

הקמת הביטוח הסוציאלי הפלסטיני מתרחש על רקע מספר מהלכים שמובלים בשנים האחרונות על ידי משרד האוצר של הרשות הפלסטינית ובתמיכה של ארגונים כלכליים עולמיים ובייחוד קרן המטבע הבינלאומית. במסגרת מהלך זה, דוחפים אנשי האוצר הפלסטיני לחיזוק מערכת גביית המיסים, ולהגבלת יכולתה של הממשלה הפלסטינית להגדיל את ההוצאה הציבורית – מהלך שהם מקווים שיביא לעידוד ההשקעה בגדה.

בדו"ח האחרון של קרן המטבע בנושא הגדה המערבית שיבחו החוקרים את משרד האוצר הפלסטיני, על מספר מהלכים בנושא זה. במהלך 2018 החיל משרד האוצר הפלסטיני מס חברות בפעם הראשונה בהיסטוריה, והרחיבה את מערך גביית המיסים, בתקווה להביא לעלייה בהכנסות הממשלה. הסדרת הביטוח הסוציאלי ברשות תורמת למהלך זה.

במקביל, דוחף משרד האוצר הפלסטיני ליצירת הגבלות על ההוצאה הציבורית של הממשלה. הכללים הפיסקליים שמשרד האוצר הפלסטיני מנסה לקדם הם דרישת בסיס מבחינת משקיעים בינלאומיים. כך, ייסוד ביטוח סוציאלי בגדה איננו רק עניין חברתי, אלא נועד לייעל את יכולתה של הרשות הפלסטינית לגבות מיסים ולנהל מדיניות פיסקלית יציבה, שמקבלת את אישורם של הארגונים הכלכליים העולמיים.

Leave a Reply

Name *
Email *
Website