“מצפה לנו גל פניות אדיר מילדים שנפגעו בבית. אני לא רואה שהרווחה מתכננת ‘תכנית יציאה'”

בימים בהם מדברים על ‘אסטרטגיית יציאה’ ממשבר הקורונה, נראה שאף אחד לא מתכנן את המהלכים העתידיים במערכת הרווחה. בשבועות האחרונים התקשו גופי הרווחה לעמוד בעומס המצוקות והקשיים: מאות אלפי אנשים שאיבדו את פרנסתם, ילדים ונשים שאינם מוגנים בביתם, ועמותות שתקציביהן נעצרו ונאלצות להתבסס על מתנדבים בלבד. בתום מצב החירום יגיע שלב השיקום, שיארך שנים ארוכות וידרוש כוח אדם, משאבים וכלים שכרגע אינם בנמצא.

עבודה

"קשה להפריד בין מה שהיה לפני הקורונה למה שקורה עכשיו. גם לפני המשבר הנוכחי היו קיצוצים, והייתה סכנה שחלק מהעמותות לא יצליחו לשרוד, אז יש פה ערבוב", אומר פרופ’ ג’וני גל, מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית, וראש תכנית רווחה במרכז טאוב. גם ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, סבורה שהמשבר הנוכחי בעקבות הקורונה הוא המשך השבר של מערכת הרווחה מלפני המגפה, "המערכת מראש, לפני המשבר הנוכחי, צריכה אסטרטגיה של תיקון. לפני הקורונה היו 800 משרות לא מאוישות של עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות. העובדים נוטשים בגלל תנאי ההעסקה שלהם".

שר הרווחה אופיר אקוניס במתחם חלוקת מזון לקשישים בתל אביב לפני חג הפסח, אפריל 2020. (צילום: פלאש90)

התחום הראשון שיצטרכו לטפל בו, לדברי גל, הוא התכניות לאנשים שמודרים משוק העבודה. "נתחיל להחזיר אנשים לשוק העבודה וזה יהיה קשה, וגם כאלה שלא היו בשוק העבודה ובטח עכשיו זה יהיה קשה הכניס אותם. למערכת הרווחה יש תכניות שמתמקדות בנושא הזה כמו ‘נושמים לרווחה’, שילוב של אנשים בשוק העבודה מתוך תפיסה הוליסטית שמטפלת במכלול צרכים. כרגע יש ב’נושמים לרווחה’ רק 3,000 משפחות, אחרי המגפה יצטרכו להרחיב ולהגיע לאוכלוסיות שאולי היו בשוק העבודה אבל נפלטו, כמו גם תכניות לאוכלוסייה הערבית, החרדית ולאנשים עם מוגבלויות".
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"כל עולם התעסוקה יצטרך לעשות ‘שיפט’", אומרת חרמוני. "כל תחום התעופה, מסעדנות, זה המון אנשים שיצטרכו לעשות הסבה מקצועית. ברשויות יש תכניות תעסוקה לכל הדברים האלה, ומי שיכול להיות שם זה העובדים הסוציאליים לצד אנשי טיפול אחרים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים. אי אפשר להניח שהציבור ידע לבד".

להגן על הילדים, עכשיו ואחר-כך

פרופ’ אשר בן אריה, חבר סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית ומנכ"ל ‘מכון חרוב’ להכשרת אנשי מקצוע בתחום הרווחה, חושש ממה שיקרה כשהסגר יסתיים מבחינת פגיעות בילדים. "אנחנו נראה קפיצה דרמטית בדיווחים על אלימות כלפי ילדים", הוא מזהיר, "ילדים והורים שמראש לא היו אמורים לבלות כל כך הרבה זמן ביחד. בסוף איך שפורקים את הלחץ, מי שחוטף זה הילדים".

פרופסור ג’וני גל. (תמונה באדיבות המצולם)

 

"יש ילדים שבמצב רגיל היה ספק אם ההורים יכולים לגדל אותם, והחלטה להשאיר אותם בבית היא רק כשיש מערך – מועדונית, מסגרת אחר הצהריים, מערך רב תכליתי שחלקו הגדול נסגר", אומר בן אריה, "בנוסף, יש ילדים שלא הגיעו לרווחה עד עכשיו, והחיכוך והלחץ לא טובים. דבר שני שקרה, בעבר אנשים נוספים ראו את הילדים חלק מהיום, לילדים היה עם מי לדבר, ולהורים היתה רתיעה מלפגוע בילדים. עכשיו גם זה לא קיים. הפיקוח החברתי לא קיים".

מבחינת בן אריה, המענה המיידי הרחב ביותר יידרש בחודש הקרוב. "מה יקרה עוד עשרה ימים? מצפה לנו גל אדיר של פניות מילדים שנפגעו במהלך התקופה. הילדים יתחילו לצאת מהבית, עם הצלקות של מה שהיה. ילד שפגעו בו, היכו, התעללו – מישהו יצטרך לתת מענה, להעניש את הפוגע. יגידו שכרגע אין מה לעשות. אני לא רואה שהרווחה מתכננת תכנית יציאה כחלק מ’אסטרטגיית היציאה’ שמדברים עליה עכשיו. איך מתמודדים עם הקורבנות? למצב יהיו קורבנות שאינם רק כלכליים, לא מדובר רק באבטלה".

"נראה קפיצה דרמטית בדיווחים על אלימות כלפי ילדים" פרופ’ אשר בן אריה. (תמונה באדיבות המצולם)

בן אריה מצביע על הצרכים הנדרשים: "מבחינת ילדים בסיכון הייתי מייצר שניים-שלושה מרכזי חירום, בונה תכנית תמיכה וסיוע למשפחות, מתקצב. אף אחד לא חושב על איך מייצרים מענים בחצי שנה הקרובה. אם המערכת יודעת לטפל בשגרה ב-100 ילדים, ההערכה היא שיהיו 150 ילדים. זה לא קרה עד היום וזה לא יקרה מעצמו, צריך לתכנן את זה".​

להתמודד עם ההשלכות של הבדידות

לדעתה של חרמוני, מערכת הרווחה צריכה להיערך לסייע במשבר הפסיכולוגי-סוציאלי שיגיע בעקבות החיים ב’ריחוק חברתי’. "קורה משהו גם ברמה הפנימית וגם ברמה החברתית. הריחוק החברתי משפיע על הרווחה שלנו", היא אומרת, "שירותי הרווחה יצטרכו עוד יותר מתמיד להיות במרכז הבמה מבחינת היכולת שלהם להסתגל למצב. שבעצם החזרה שכולם מצפים לה היא לא לשגרה, היא התחלה של שגרה של ריחוק חברתי. יש אנשים שהם יותר סתגלנים ויש פחות, ושירותי הרווחה וגם בריאות הנפש הציבוריים יצטרכו לעזור לאנשים שקשה להם להסתגל למציאות החדשה. זה קשישים, מבוגרים, לעזור לאנשים האלה לראות מה קורה כשאנשים נמצאים בדלת אמותיהם, נשים, ילדים, איך מסתדרים בבתים יותר טוב".

"אם אנחנו רוצים שאוכלוסיות מבוגרות ישבו בבית עוד זמן, צריך לאפשר להם לעשות את זה באופן שבו הם לא ירצו למות". צילום ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90).

אחד האתגרים שחרמוני מציגה הוא הכשרת הצוותים המטפלים וגיבוש כלים חדשים להתמודדות. לדבריה, נכון לכרגע אין במשרד הרווחה מישהו שמתכנן את ‘אסטרטגיית היציאה’, משום שרוב העובדים נמצאים בחופשה ללא תשלום, "עובדי המשרד לא קיבלו החרגה. במשרד הרווחה עובדים 40%-60% מהעובדים. אם הצמרת של הסיפור הזה לא מועסקת ולא עסוקה בפיתוח תכניות, זה יהיה להמשיך לכבות שריפות. אי אפשר להניח שהחברה לבד ושאנשי הטיפול ידעו אוטומטית, צריך לפתח את גוף הידע הזה. בצוות של המל"ל, מעבר לזה שכולם גברים, איך רק פיסיקאים יגידו לנו איך לצאת מהמשבר? זה עניין אנושי. אנשי הטיפול צריכים כלים.

"כשמשקיעים במניעה, בניגוד אולי לאינסטינקט לסגור את הברז, רואים תוך כמה שנים את הפירות. להשקיע בטיפול במשפחה בקהילה יותר זול מלהוציא ילד למסגרת חוץ ביתית. אם אנחנו רוצים שאוכלוסיות מבוגרות ישבו בבית עוד זמן, צריך לאפשר להם לעשות את זה באופן שבו הם לא ירצו למות".

ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדות הסוציאליות (צילום: יאיר מייהאוס סטודיו זוז)

שינוי מערכתי

גל מציין שגם תקציב הרווחה ברשויות המקומיות צריך להשתנות. כרגע פועל התקציב באופן של מאצ’ינג – 75% מתקציב משרד הרווחה ו-25% מתקציב הרשות המקומית. בעקבות המשבר הכלכלי ייתכן שתקציב משרד הרווחה יקוצץ, ולרשויות החלשות יהיה יותר קשה להשלים את החסר. כבר עכשיו ישנם פערים גדולים מאוד בהשתתפות של רשויות חזקות וחלשות, כשחלק מהרשויות החלשות מוותרות מראש על חלקן בתקציב. לדבריו, הבעייה הזו צפויה להחריף.

תחום נוסף שידרוש טיפול הוא מיקור חוץ שתחום הרווחה סובל ממנו. לדברי גל, "במשרד הרווחה 80% מהתקציב הולך למיקור חוץ, דבר שהעביר את האחריות להפעלת תכניות לידי גורמים כמו עמותות או חברות פרטיות. היכולת שלהם לשרוד משבר או קיצוץ היא קטנה מאוד. כשהממשלה הייתה מפעילה את השירותים האלה, יש לה רשת בטחון, יש לה איך לגייס כסף. לעמותות אין אפשרות לחסוך כסף ליום סגריר. המצב הזה מחדד את המגבלות של מיקור חוץ, ומחייב את המשרד לחשוב מחדש איך לעשות מיקור חוץ, לאיזה שירותים ומתי".

"צריך להקשיב למנהלי השירותים החברתיים"

חרמוני קוראת למשרד הרווחה להוביל תהליך של עבודת מטה לקראת החזרה לשגרה, בשיתוף אנשי המקצוע בשטח. "זה תהליך, וזה בטח דורש להחזיר לעבודה את הצוות המוביל של משרד הרווחה", היא אומרת, "צריך לקחת את המנהלים של השירותים החברתיים ולהקשיב להם, לשמוע מהם הצרכים בשטח, ולשמוע מאנשי הביטחון החברתי על כל התחומים שצריך לייצר בהם מענים. אנחנו לא שם, אף אחד לא. זה לא פרמטר אצל אף אחד שמוביל את המשבר הזה. אני מאוד מודאגת. זה ברור שאם תהיה את הפלטפורמה אז יהיו פתרונות, אבל לא נותנים לזה מקום כרגע".