עובדים ללא הפסקה | גולי טל אחות אחראית במחלקת קורונה, ‘אסף הרופא’

גולי טל | אחות אחראית במחלקת קורונה בבית החולים ‘אסף הרופא’ | מתגוררת בבאר יעקב | אם ל-3 | סבתא לנכדה

חוד החנית: בהחלט מרגישים שאנחנו חוד החנית במלחמה בקורונה. מסוף פברואר אני במצב מלחמה. אני אחות אחראית בפנימית ח’ שהוסבה למחלקת קורונה. כדי להכין את המחלקה כל השגרה נדחקה הצידה, את במצב עבודה אחר לגמרי. אנחנו עובדות במשמרות 7/7. הימים מאוד עמוסים, עובדים בלחץ מטורף. ההתמגנות, הקבלה, השחרורים, זו רוטינה שעבורנו היא חדשה לגמרי ועד שניכנס לשגרה של זה יש לחץ. אני מתחילה לעבודה ב-6:30 ומסיימת ב-23:00.

לא סוף העולם: יש במחלקה כ-20 אחיות, כשבכל משמרת יש ארבע אחיות ובחדרים של המונשמים עוד שתי אחיות. התפקיד שלי הוא להנחות את כל הצוות, גם את עובדי התחזוקה, שידעו שזה לא סוף העולם. אני גם אחראית לדאוג לאמצעי מיגון ולפתח קו עבודה חדש בחסות הקורונה. יש נהלים חדשים שלומדים תוך כדי. יש מערך שלם של אנשי בטחון שמעבירים את המטופלים, שמלווים אותנו בצורה מאוד יסודית כדי שאנשים ממחלקות אחרות לא יחשפו למחלקה. יש צוות לוגיסטיקה שלם מבית החולים שעוטף אותנו.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הפחד מלווה: בהתחלה פחדנו בעיקר מהמיגון, היה פער בין מה שפורסם בתקשורת ומה שקיבלנו. בסוף השבוע כל הצוות עבר בדיקות וכולנו יצאנו שליליים. הפחד מלווה אותנו. כל יום שאני מגיעה למחלקה יש המון פחד. בימים הראשונים הייתה דאגה לצוות, להתמגנות. הבטיחות של הצוות הייתה בראש מעייני. אמרתי שאם אין מיגון כמו שצריך – לא מטפלים, אבל מהר מאוד הבנו שיש מספיק מיגון.

הנפש של המטופלים: המחלקה מבודדת כך שאין ביקורים בכלל. המטופלים בסדר אבל התקשורת מעצימה מאוד וזה מפחיד אותם. הם מפחדים למות. יש להם שיחות יום-יומיות עם עובדות סוציאליות שמנסות להרגיע ולתמוך נפשית. גם אנחנו, הצוות, מקבלות ליווי נפשי.

לבד בסוף היום: יש המון פרגון ואהדה מצד המשפחה והחברים. עם זאת, במשפחה שלי מאוד מפחדים. אני לא רואה אותם בכלל. יש לי שתי בנות בהיריון שאני לא רואה, וגם את אמא שלי. אני עוברת את זה לבד. אני נמצאת עד שעות מאוחרות בעבודה, מגיעה הביתה, מתקלחת והולכת לישון.

רואים את הסוף? אני כל הזמן מנסה להיאחז בזה שהסוף יגיע בקיץ. קשה לי כי בתקשורת משדרים דברים אחרים, שהשיא עוד לא התחיל. אבל אני רוצה להאמין שבקיץ נחזור לשגרה. חשוב לי להגיד שהשד לא כל כך גדול. כשמתמגנים בצורה נכונה ועובדים לפי הנהלים וההנחיות אין מה לחשוש. אני מאמינה שנעבור את הקורונה הרבה יותר חזקים ומגובשים.