עליית השכר הממוצע זה דבר טוב, אבל למי?

אתמול (שני) פרסמה הלמ"ס את דו"ח השכר הממוצע, עם כותרת שמצביעה על עלייה של 2.7% בשכר הממוצע ועלייה במספר המועסקים במשק. על פניו מדובר בנתון משמח, שמצביע על ביקוש גבוה לעובדים וגידול בהכנסות למשפחות עובדות. עם זאת, צריך לזכור שמדובר בממוצע בלבד, וכמו תמיד הפרטים מורכבים יותר מהכותרת. במילים אחרות, לא כל העובדים רואים את עליית השכר הממוצעת בתלוש.

עובדת ניקיון (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90).

באופן כללי, עובדים שכירים מרוויחים יותר כשמצב התעסוקה במשק הוא מה שנקרא "תעסוקה מלאה". במצב כזה, המעסיקים מחפשים להעסיק יותר עובדים לעומת אלו שמחפשים עבודה, ולכן השכר אותו הם מציעים הוא גבוה יותר. במצב כזה יכולים העובדים, ובעיקר העובדים המאוגדים, לדרוש עליית שכר. לכן העובדה שעל פי הלמ"ס נוספו 33 אלף משרות חדשות הן חדשות טובות, ברמה העקרונית, לציבור העובדים. עם זאת, מדובר בנתון כולל, שמכיל גם את מספר העובדים שפוטרו באותה התקופה.

צריך לזכור שציבור העובדים מורכב מקבוצות רבות ומגוונות, בעלות תנאי עבודה ושכר שונים בתכלית, והממוצע איננו משקף את מצבם של כל אחת מקבוצות אלו. אמנם בסך הכל נוספו 33 אלף משרות במשק הישראלי, אבל נשאלת השאלה- מהי איכות אותן משרות, ולאיזה שכר זוכים אותם עובדים?

דווקא כשמסתכלים על ההבדלים בין בעלי המקצועות השונים אפשר לראות מבעד לנתונים הממוצעים שתי מגמות ברורות וקשורות אחת בשנייה. קודם כל, התעשייה הישראלית הולכת ומצטמצמת, ואיתה גם מקומות העובדה במפעלים. מקומות עבודה אלו מוחלפים בדרך כלל בעבודות בתחום השירותים. שנית, העובדים המפוטרים נקלטים במשרות בעלות שכר נמוך מהממוצע, ובדרך כלל נמוך מאלו שלהם זכו בעבודות הקודמות.

על פי הלמ"ס, בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2019 איבדו כ-4,000 עובדי תעשייה את עבודתם, יחד עם 2,000 עובדי חקלאות. לעומת זאת, כ-14 אלף עובדים נקלטו בתחום שירותי האירוח והמזון, ועוד אלפים לענפים שונים בתחום השירותים. מעבר זה של מוקד התעסוקה בישראל מתחום התעשייה איננו חדש. רק אתמול הראה אנדרו אביר, מנהל חטיבת השוקים בבנק ישראל, בהרצאה בבית ההשקעות מיטב דש, כי קצב הירידה בייצור וייצוא הסחורות בישראל הוא גבוה מהממוצע בקרב מדינות ה-OECD. לעומת זאת, קצב הגידול בייצוא השירותים הוא גבוה מזה של ה-OECD. "הנתונים שהוצגו משקפים במידה מסוימת את המגמות הנוכחיות במשק המקומי, לפיהן: ענפי השירותים הם שמובילים את הצמיחה הכלכלית בישראל בשנים האחרונות" נכתב בסקירה של בנק לאומי שפורסמה היום.

אנשי עסקים בדרך לעבודה (צילום: shutterstock).

כמובן שאין פסול במקצועות השירותים, וחלקם מעניקים שכר גבוה לעובדיהם. אלא שחלק ניכר ממקומות העבודה בתחומים אלו הם דווקא מאיכות נמוכה יותר מאלו שבמקומות העבודה המסורתיים בתעשייה והבינוי. כפי שנכתב בסקירה של בנק לאומי שפורסם היום "הענפים שבלטו בקליטת מועסקים ברביע הראשון של 2019 מתאפיינים ברובם ברמת שכר נמוכה מהממוצע, כאשר מנגד חלק מהענפים שבהם נרשמו ירידות, כגון: בינוי ותעשייה, מתאפיינים בשכר גבוה מהממוצע".

במילים אחרות, ניתן לומר שסגירת המפעלים בדרום בשבוע האחרון הוא תסמין למגמה של מעבר מעבודות ייצור למשרות שירותים- ואיתה ירידה בשכר. אחת הסיבות לכך שהשכר באותם המקצועות נוטה להיות נמוך יותר הוא שמפעלי התעשייה הם ברובם מאוגדים באופן היסטורי, מה שמאפשר לעובדים לנהל מו"מ על העלאת שכרם. דוגמא לכך היא עובדי השירותים הזעירים, שעובדים בחברות וחנויות קטנות ואינם מאוגדים. על פי הלמ"ס, מספר העובדים בענף זה גדל ב-6.1%, מה שמצביע על ביקוש גדול יחסית לעובדים מסוג זה. עם זאת, דווקא עובדים אלו סבלו מירידה של 1.7% בשכרם.

אם כך, מי זכה בעליות השכר הגדולות ביותר? עליות השכר הגדולות בלטו בשני מקצועות מרכזיים: עובדי חברות הפיננסים והביטוח, ונותני שירותים "מקצועיים, מדעיים וטכניים". עובדים אלו הם בדרך כלל בעלי תארים אקדמיים והכנסה גבוהה. במילים אחרות, עליות השכר הגבוהות ביותר היו דווקא בקרב אותם עובדים בעלי ההכנסה הגבוהה יותר.

כך אפשר לראות שאמנם מצב ה"משק" הוא חיובי, אבל הירידה לפרטים מראה כי לא כולם זוכים לפירות הצמיחה במידה שווה. גם מאחורי נתוני צמיחה ועליית שכר ממוצעת עלולים להסתתר מגמות של הגדלת אי השוויון בין קבוצות שכירים שונות.