“צבע עושה שמח, עושה לאנשים טוב, והמטרה שלי היא לעשות טוב”

שלומי ישראל (46, חולון) אוהב לצייר על כל דבר, אבל במיוחד בחוץ, במרחב הציבורי. "אני אוהב להכניס לאנשים אהבה למקום שהם חיים בו", הוא אומר, "אנשים רואים צבע, זה נותן להם השראה. תחשבי שאת יוצאת מהבית ורואה מקלט בטון. איך זה משפיע עלייך? אבל עכשיו תדמייני את המקלט עם ציור של פרפרים. צבע עושה שמח, זה עושה לאנשים טוב והמטרה שלי היא לעשות טוב".

שלומי ישראל. "אני אוהב להכניס לאנשים אהבה למקום שהם חיים בו" (צילום: אלבום פרטי)

ויותר מאשר לצייר על קירות במרחב הציבורי, ישראל אוהב לשתף אנשים בתהליך היצירה. לאחרונה, חידש יחד עם חניכי הפנימייה במקוה ישראל, פינת ישיבה מצמיגים ובטון שעמדה מוזנחת. "כשבאתי וראיתי את המקום, ראיתי צמיגים מחוברים בבטון שנוזל, זה נראה לי כמו מאפין, הכל נראה מושי, כמו עוגה שנוטפת ממנה הקצפת. ארון החשמל נראה לי כמו עוגת טריקולד, אז אמרתי: ‘יאללה, נעשה את זה ככה’".

יחד עם מנהל הפנימייה, החליטו להזמין את החניכים להשתתף בחידוש פינת הישיבה. "זה לא רק שהפינה היתה מוזנחת. הם לא רצו לשבת שם. רצינו שיהיה לעניין גם אפקט חינוכי. אז כל דבר שעשינו שם עשינו מתוך המחשבה הזאת שתהיה לו השפעה. ציירנו על כל מקום אפשרי".
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

את הילדים שעבד איתם הוא מתאר ככאלה "שלא מקבלים חיזוקים חיוביים, לא טובים בלימודים, שהסביבה אומרת להם שהם לא בסדר. אבל פתאום, כשהם מציירים יחד איתי, אז מורים, או כל מיני אנשים שעוברים, אומרים להם: ‘כל הכבוד’, ואז הם מקבלים חיזוק חיובי. זה מייצר סוג של טפיחה על השכם שהיתה חסרה להם. אני מת על זה. לשתף את הילדים זה כל הכיף. וכשהם בעצמם צובעים הם גם ישמרו על זה. זה גם סוג של מדליה, כל פעם שהם עוברים במקום, זו תזכורת שהם עשו משהו יפה".

פינת הישיבה ב"מקוה ישראל" לפני השינוי. "ראיתי צמיגים מחוברים בבטון שנוזל, הכל נראה מושי, כמו עוגה שנוטפת ממנה הקצפת" (צילום: אלבום פרטי)

פינת הישיבה אחרי השינוי. "עכשיו המקום נראה יותר מזמין, אז הילדים אוטומטית באים ויושבים שם" (צילום: אלבום פרטי)

אבל למה לשבת על מאפין?
"קודם כל, זה כמו לשבת על קפה ועוגה. את מתקשרת לחברה ואומרת לה: ‘בא לך לשבת על קפה ועוגה?’ זה הצחיק אותי. חוץ מזה, את מחפשת לקבץ את הילדים שיישבו במקום מסודר. עכשיו המקום נראה יותר מזמין, אז הם אוטומטית באים ויושבים שם. יש משהו בצבעוניות שהוא אפילו קצת ילדותי. לראות מישהו יושב על מאפין וקורא ספר, יש בזה משהו מקסים".

המאפין. "יש משהו בצבעוניות שהוא אפילו קצת ילדותי" (צילום: אלבום פרטי)

***

בפרויקט אחר, יצר ישראל, עבור עיריית גבעת שמואל, מבנה שנראה כגבינה צהובה עם חורים. "הם בנו מעודפי מערכת ביוב מבנה ולא ידעו מה לעשות איתו. באתי לשם ואמרתי: ‘רגע, יש פה חורים, בוא נעשה מזה גבינה’. הם אמרו שאם זה יהיה גבינה, אז בוא נעשה מזה ספרייה קהילתית. התושבים הביאו ספרים והפכנו את המקום לגינה בהשראת הספר ‘מי הזיז את הגבינה שלי’. הכל מתחיל מרעיון וקצת דמיון, ועם קצת עזרה מהעירייה והתושבים, זה הופך להיות משהו אחר".

ילדי גבעת שמואל הופכים, בעזרת ישראל, מבנה נטוש מעודפי מערכת ביוב, לגבינה צהובה. "לשתף את הילדים זה כל הכיף" (צילום: אלבום פרטי)

המבנה הצבוע. "התושבים הביאו ספרים והפכנו את המקום לגינה בהשראת הספר ‘מי הזיז את הגבינה שלי’" (צילום: אלבום פרטי)

פינת ישיבה קטנה בצורה של גבינה צהובה. "הכל מתחיל מרעיון וקצת דמיון" (צילום: אלבום פרטי)

***

את רוב הציורים הוא עושה בהתנדבות. "אני עושה שתיים-שלוש עבודות שמכניסות לי כסף וכל השאר בלי. אני אוהב לתת את השירותים שלי למקומות שצריכים, לאנשים שאין להם תקציב, למקומות שהשכונה קצת מתפרקת. זה משפיע, השכונה נראית יותר יפה, פחות רוצים להרוס.

הצייר שלומי ישראל בפעולה. "אני עושה שתיים-שלוש עבודות שמכניסות לי כסף וכל השאר בהתנדבות" (צילום: אלבום פרטי)

"לאחרונה", הוא מספר, "קיבלתי טלפון מבית החולים ‘שניידר’ לילדים. כשאתה בא בהתנדבות לילדים שלא נשאר להם הרבה זמן לחיות, אתה בא באהבה, מרצון, והם קולטים את זה. יש אנשים שאומרים לי שאני נותן גם להם השראה להתנדב".