קורבין תמך לראשונה באופן ברור בברקזיט, ויכולתו לנצח בבחירות כעת בסכנה

לג’רמי קורבין יש בעיה. אם הוא רוצה לנצח את הבחירות הכלליות הבאות באנגליה, הוא צריך שהסקוטים יחזרו להצביע ללייבור. אבל הסקוטים, יותר מכל מגזר אחר בבריטניה, רוצים להישאר באיחוד האירופי. וקורבין רוצה לצאת מהאיחוד האירופי, והוא אפילו הכריז על כך לראשונה באופן פומבי וברור.

מפגינה נגד הברקזיט באדינבורו, סקוטלנד. מרץ 2018 (Photo by Jeff J Mitchell/Getty Images)

מאז שנות ה-60 סקוטלנד הייתה מעוז של מפלגת הלייבור בבריטניה. עד אז ייצגו את סקוטלנד בפרלמנט הבריטי בווסטמינסטר שתי מפלגות גדולות, הלייבור והמפלגה היוניוניסטית הסקוטית, מפלגת ימין מרכז שהייתה בקשרים עם המפלגה השמרנית. המפלגה היוניוניסטית התפרקה בשנת 1964, והבמה נשארה פנויה כולה למפלגת השמאל האדומה.

השליטה של הלייבור בסקוטלנד הייתה כמעט מוחלטת. בשנים מסוימות כמעט 80 אחוזים מהמושבים המוקצים לסקוטלנד הלכו למפלגת הלייבור ושאר 20 האחוזים התחלקו בין מפלגות שמאל ומרכז קטנות יותר. השמרנים לעומת זאת היו מסתפקים במושב אחד לכל היותר. במידה מסוימת הרוב של מפלגת הלייבור בפרלמנט הבריטי, גם בניצחונות של טוני בלייר וגם בניצחונות של הרולד וילסון, שני ראשי הממשלה האחרונים מטעם הלייבור שהצליחו לנצח מערכת בחירות בממלכה, התבססו על הבלוק האוטומטי שסקוטלנד מספקת למפלגות השמאל.

אבל בשנת 2015 הבלוק הזה נשבר. למה? בגלל שנים ארוכות של צמיחה והתחזקות של המפלגה הלאומית הסקוטית. זו מפלגת שמאל, אבל גם מפלגה לאומית, אזורית פרו-אירופאית שתומכת בעצמאות סקוטלנד תחת המעטפת של האיחוד האירופי. המפלגה הלאומית הסקוטית הפכה למפלגה הגדולה במחוז ודחקה החוצה כמעט לחלוטין את מפלגת הלייבור הוותיקה. בכך היא בעצם ריסקה את המערכת הפוליטית הכלל בריטית ויצרה בסקוטלנד מערכת פוליטית קצת נפרדת עם תמהיל של מפלגות אזוריות וארציות המתנהגות בצורה אחרת לחלוטין מהטרנדים הארציים. לכן גם לא מפתיע שבאותה מערכת בחירות של שנת 2015, שאותה ניצח למי ששכח דייוויד קמרון, מפלגת הלייבור השיגה את התוצאה הנמוכה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה כאשר בסקוטלנד היא משיגה מושב אחד בלבד מתוך 59.

הרבה מים זרמו מאז בתמזה, וכעת לראשונה מזה עשור וקצת ללייבור יש סיכוי ממשי לזכות בבחירות. רק שבשביל לעשות זאת ג’רמי קורבין חייב להחזיר אליו את הקולות שאבדו בסקוטלנד, וזו נראית כרגע משימה כמעט בלתי אפשרית.

אזרחית תומכת בהיפרדות סקוטלנד מבריטניה חולפת על פני הפרלמנט הסקוטי (ארכיון) (Andrew Milligan/PA via AP)

סקוטלנד הינה המחוז הכי פרו-אירופאי בממלכה המאוחדת. הרבה יותר מצפון אירלנד או לונדון. 62 אחוזים מהסקוטים הצביעו להישאר באיחוד האירופי במשאל העם של שנת 2016, ומאז לפחות על פי הסקרים התמיכה הסקוטית באיחוד האירופי רק עלתה. יתרה מזאת, מאז ההבנה כי הברקזיט אכן עומד להתרחש, וכי הפרלמנט בבריטניה מחויב להחלטה שבה ועלתה גם התמיכה הסקוטית ברעיון העצמאות וסקוטים רבים, כולל השרה הראשונה שלהם, ניקולה סטרג’ון מנהיגת המפלגה הסקוטית הלאומית, הצהירו כי הם מעדיפים להיות מחוץ לבריטניה אבל בתוך האיחוד האירופי מאשר בתוך בריטניה ומחוץ לאיחוד האירופי. עמדה שכמעט ואי אפשר לשמוע מתומכי ההישארות במחוזות פרו-אירופאים אחרים בבריטניה, כמו לונדון.

אבל ג’רמי קורבין, מנהיג הלייבור ומחנה השמאל, לא עונה על הצורך הסקוטי הבסיסי הזה. קורבין, גם אם אינו מצהיר על כך בפומבי ושומר על עמימות בנושא עמדותיו האירופאיות, תומך בצורה כזו או אחרת בברקיזט. הוא מעוניין בפרישת בריטניה מהאיחוד בשביל לקבל חופש פוליטי וכלכלי בהפיכת בריטניה לחזון הסוציאליסטי עליו הוא חולם. דבר זה יתאפשר להבנתו בקלות רבה יותר ללא החוקים, התקנות והאכיפה מצד המוסדות בבריסל והאמנות המחייבות עליהן חתומה בריטניה. בדיוק כמו שטען קלמנט אטלי, סמל השמאל בבריטניה בשנות ה-40 וה-50, לגבי אי היכלות להלאים חברות בריטיות חשובות תחת המעטפת של קהילת הפחם והפלדה, ככה קורבין מבין שרק עצמאות בריטית תאפשר לו חופש מוחלט לביצוע רפורמות אותן הוא תופס כהכרחיות.

בשבת האחרונה קורבין העלה הילוך. אחרי חודשים של עמימות הוא התראיין לגרדיאן הבריטי והצהיר שאם ייבחר לראשות ממשלת בריטניה, גם במקרה ההיפותטי למדי שזה יקרה לפני הברקזיט עצמו, הוא לא יפעל לביטולו. זו עמדה שעד כה הוא נמנע מלומר בגלוי. זה כמובן גרם השבוע לקרע בגוש השמאל הבריטי, ולמפלגה הלאומית הסקוטית לצאת נגדו ולטעון שהם אינם רואים עצמם עוד חלק מהאופוזיציה אותה הוא מנהיג. מבחינתם יש אופוזיציה לממשלת מיי ויש אופוזיציה לברקזיט וזהו אינה אותה אופוזיציה יותר.

וכאן בדיוק טמונה הבעיה הסקוטית של ג’רמי קורבין. בשביל להקים את בריטניה עליה הוא חולם הוא חייב לוותר על הרצונות של סקוטלנד ובזה לסכן את הזכייה בבחירות. ובשביל לזכות בבחירות הוא צריך לרצות את סקוטלנד שרצונותיה עשויים לסכן את חזונו.

עומר גנדלר הוא חוקר ומרצה על יחסים בינלאומיים והאיחוד האירופי באוניברסיטה הפתוחה.