שניים נכנסו לפרדס

הָיֹה הָיוּ בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה
מֵעֵבֶר לֶהָרִים וְלַיָּמִים כּוּלָּם,
הָיֹה הָיוּ שְׁנַיִים
שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס,
בְּלִי לְהִתְכַּוֵּון,
כָּכָה סְתָם,
לְתוּמָּם;

הֵצִיצוּ וּמֵתוּ
הֵצִיצוּ וְנִפְגְּעוּ
קִיצְּצוּ בַּנְּטִיעוֹת
וְיָצְאוּ בְּשָׁלוֹם;
הָיֹה הָיוּ שְׁנַיִים
מָה נוֹתַר מֵהֶם הַיּוֹם?

גְּאוֹנִים בְּדִיעָבָד

אַחֲרֵי בְּיַחַד
וּלְבַד
וְאַף אֶחָד
אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל כָּל-כָּךְ נִגְמָר
וּבְאֵין אֱלוֹהִים הַכֹּל מוּתָּר
אַחֲרֵי עָשׂוֹר
שֶׁל יִיסּוּרֵי עָבַר וּמוֹר
הִשְׂכִילוּ
כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ, לְעוֹלָם וָעֶד לִזְכּוֹר
שֶׁאִם יַגִּיעוּ אֵצֶל אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר
לֹא לוֹמַר "מַיִם מַיִם"
לֹא לוֹמַר יוֹתֵר דָּבָר

הָיֹה הָיוּ שְׁנַיִים
וּמְאוּם לֹא נוֹתַר.