שעות אחרי שהמושב הפסטורלי בשרון תפס את תשומת הלב, העיניים מביטות דרומה

שום דבר לא הכין את המושב הפסטורלי בשרון לאזעקה שנשמעה סמוך לשעה 5:15 הבוקר (ב’), בטח לא לקול הנפץ האדיר שהגיע כעבור קצת יותר מדקה. קוראים למקום "משמרת" על שם החיילים המשוחררים שהתיישבו בו אחרי ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, אבל הם כבר מזמן לא על המשמר. אפילו "כיפת ברזל" לא עזרה הפעם, כי את הסוללה הקרובה הציבו באזור אחר.

הפגיעה במושב משמרת (צילום: שי ניב)

ירי רקטי על אזור השרון כבר אירע במהלך מבצע צוק איתן, אבל אז הנפילות הבודדות היו כולן בשטחים פתוחים. עוצמת הפגיעה בשילוב מערכת הבחירות הקרובה הפכו את המקום ליעד עלייה לרגל עבור פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית, וניכר היה על פניהם שגם הם מופתעים מגודל ההרס. "רקטה מייצור עצמי", קראו לזה בצה"ל, אבל המראות הזכירו יותר את התוצאה של הסקאדים ממלחמת המפרץ. השיגור בוצע מרפיח לטווח של 120 קילומטר, כך שאם אכן מדובר בייצור עצמי, המודל הוא לא הגראד או אפילו לא הפאג’ר, אלא זלזאל – רקטה הרבה יותר כבדה ומסוכנת מתוצרת איראן. עוד בצהריים אפשר היה להריח את חומר הנפץ באוויר, מהול באבק ההריסות כשאנשי ההנדסה החלו להשטיח את שרידי צמד הבתים שנפגעו.

שמאים מטעם מס רכוש פקדו את המקום ביעילות רבה, בתקווה שהיעילות הזו תישמר גם בשלב של הכסף. על רכב כחול קטן מתוצרת ניסאן הצמידו מסמך ועליו מתנוסס בכתב יד: "לא לתקן לפני אישור". תוך זמן קצר הפך הרכב לאטרקציה עבור צוותי הצילום, שמאסו כבר בהריסות שממול. מדי פעם מגיעים גם סקרנים מישובים סמוכים, מספרים שבקושי שמעו את האזעקה.

צו של מס רכוש על רכב סמוך לזירת הפגיעה במושב משמרת (צילום: שי ניב)

המעבר לשגרה, גם במקום שמרוחק עשרות קילומטרים מקו העימות, מהיר באופן מדכדך. כולם הולכים לבית הספר, גני הילדים הומים, השאר בעבודה. "המורים הגיעו לכאן מוקדם יותר למקרה שנשארו פה כמה תלמידים", סיפרה לי אחת הנערות סמוך למקום הנפילה. גדודי עיתונאים מרשתות זרות צובאים עליה ועל חברותיה בניסיון לחלץ משהו יותר דרמטי, אבל הן נותרות עם אותו חיוך רגיל, שום דבר מיוחד.

אחרי שעות ארוכות המקום התחיל להתרוקן מעט מאנשי ביטחון ועיתונאים, שמצידם כבר הבינו שהדרמה הגדולה יותר עתידה להתרחש בקרוב מאוד בגזרה הדרומית. שם כבר מורגלים יותר למציאות כזו, אבל מסרבים לקבל אותה כשגרה. בצה"ל פזרו לאורך היום רמזים רמזים, לקראת המתקפה שעוד תגיע. גיוס מילואים, הקפצה של חטיבות בסדיר, סגירת צירים באזור העוטף ועצירת עבודות חקלאיות בקרבת הגדר. זו תהיה מהלומה חזקה מהאוויר, ובישראל יכולים רק לקוות שהיא גם תישאר כזו.

חברי מפלגת העבודה גבאי, רוסו ובר לב באזור הפגיעה במושב משמרת

 

 

 

הכיסא של נתניהו

לראש הממשלה נתניהו ברור שהוא חייב להגיב באופן הרבה יותר תקיף הפעם, "טעות" או לא טעות. כל דבר שייצרב כתגובה רפה, יסיים עבורו את מערכת הבחירות הזו בתבוסה. הטרגדיה היא שנתניהו יגיב לא כי זה מה שמדינה ריבונית צריכה לעשות, אלא כי הוא מבקש לשמור על הכיסא. במשך עשור הוא החליש את אבו מאזן, חיזק את החמאס, הזרים לו מזוודות של כסף וברח מכל הכרעה צבאית או מדינית. כעת הוא יציג את עצמו כמי שהתעקש להוביל מדיניות אחראית ולא "מתלהמת", אולם נוכח הפגיעה הקשה של הבוקר נאלץ להסיר את הכפפות.

יו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ בזמן כהונתו כרמטכ"ל ורה"מ נתניהו יולי 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

שרידותו הפוליטית של נתניהו הכתיבה שחיקה אסטרטגית, שגובה עכשיו מחיר כבד. השאלה היא האם הציבור הישראלי יצליח לזהות בדרך לקלפי את האינטרסים השונים שמסתתרים מאחורי קבלת ההחלטות, או שבאופן אירוני דווקא נקודת השפל הביטחונית תשחק בסוף לידי מי שהביא אותנו לשם. השאלה הנוספת היא האם בני גנץ, שבצדק בחר לאתגר את התדמית הביטחונית של נתניהו ולהציג אותו כמנהיג חלש, יצליח לעשות זאת לא רק באמצעות סרטונים וראיונות נוחים לתקשורת – אלא בשעה שמתנהלת מערכה צבאית בהובלת רה"מ – מצב כמעט בלתי אפשרי לאור מה שמכונה בציבוריות הישראלית: "שקט, יורים".

Leave a Reply

Name *
Email *
Website