איפה הבושה? המעשה של גבאי לשותפתו לבני מצביע על כושר מנהיגות לקוי

עם הזיכרון הפוליטי הכל כך קצר שלנו, ינואר 2018 הוא תקופה אחרת גמרי. אחד המסרים הקולעים של אבי גבאי, תאמינו או לא, ב21 בינואר היה "חשומה". גבאי כיוון לנסיונות של הקואליציה לקדם את "החוק הצרפתי", שימנע חקירות של ראש הממשלה, בעודו מכהן. הוא ציטט את סבתו שכינתה את המהלך הזה "חשומה", כלומר: בושה, במרוקאית.

אז מעניין מה סבתו של גבאי היתה אומרת על המהלך שלו, ביום הראשון של 2019. גבאי כינס מסיבת עיתונאים, לקראת ישיבת סיעת המחנה הציוני. הוא נאם וציפי לבני ישבה לצידו. בשלב מסוים היה ברור לאן זה הולך. גבאי דיבר על עצמו כ"ילד מעברות", סיפר על ילדי המגדלים המתנשאים, והודיע שהחליט לסיים את השותפות עם לבני. הודיע והלך לדרכו, משאיר אותה המומה.

אני לא מרחם על לבני. זה לא העניין. ייתכן מאוד שגבאי צדק פעמיים: את השותפות הפוליטית הזו, שהניבה "התרוממות" נאה בבחירות 2015, למפלגת "העבודה" והישג של 24 מנדטים, היה צריך לסיים. פשוט, כי זה לא עבד יותר. "המחנה הציוני", איחוד שתי המפלגות, "העבודה" ו"התנועה" בראשות לבני, ירד מתחת לעשרה מנדטים. כמה חברי כנסת ניסו לקדם פיצול והפריימריס הקרובים בעבודה עלולים להיות מרחץ דמים פוליטי.

הטעם השני נחשף אחר כך. גבאי הסביר בפירוט עד כמה נפגע, אישית ופוליטית, מהשותפות עם לבני. היא האכילה אותו "חרא", כדבריו. זו לא הפעם הראשונה. לבני הצליחה לפרק שותפות, בתוך מפלגתה, עם שאול מופז. ילדי המגדלים מול ילדי המעברות 2? יכול להיות מאוד. לבני עשתה אז כמעשה בנט שלשום, השאירה את מופז עם החובות ועם הקושי של קהלים מסוימים להצביע לו, והקימה מפלגה משלה. שור מועד, בשפה ההלכתית.

ואחרי כל זה, חייבים לומר: יש מעשים שא יעשו. גם בפוליטיקה הקרה והמנוכרת. גם בין אנשים ניצים. גם כאשר עושים מהלך נכון. באנגלית מדברים על מה ש"לא עושים". בישראל יכולנו לומר "חשומה". בושה להשפיל אדם אחר, ודאי שותף עד אותו רגע. הבושה מתגברת כאשר רואים את הגבר הנוזף באישה היושבת. הוא עם המיקרופון והיא ללא במה. הוא לא טורח לגשת אליה רגע אחרי, היות ולא טרח לעדכן אותה רגע לפני.

חובבי הדם והריאליטי הריעו לו. "מעשה אמיץ" לפי כמה הפרשנים וחלק מתומכיו הפוליטיים. חלקי לא עימהם. תרבות הריאליטי הקהתה את חושנו. אנחנו יודעים לצקצק על משחקי המלחמה של הילדים שלנו, אבל להריע למי שמלבין פני חברתו בשידור חי. צר לי על אבי גבאי. יש בו מעלות. ואין לי ספק שהוא ביקש באמת ובתמים להצליח ולהוביל את ישראל. צר לי לראות אותו בנפילתו ואת מפלגת "העבודה" בנפילתה. זה בדיוק הזמן ל"הוכח תוכיח". לא כך, גבאי. לא כך מנהיגים. אסור להתבלבל בין כח להצגת כח ובין אמת לבין הצגה של אמת.

אבי דבוש מתמודד בפריימריז הקרובים במפלגת ‘מרצ’

Leave a Reply

Name *
Email *
Website