בג”ץ דחק את מדיניות אי המיסוי של כחלון לפינה, איך הוא יגיב?

חודשיים לפני הבחירות, לשר האוצר משה כחלון יש לא מעט סיבות לדאוג. הסקרים האחרונים מציבים את מפלגתו, כולנו, מדשדשת סביב אחוז החסימה לאור המפצים הפוליטיים האחרונים, בעוד כוכבים חדשים בדיוק כמו שהוא היה עד לא מזמן, דוגמת הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, צוברים על חשבונו כוח ופופולאריות. בקיצור, זה לא נעים לאבד את תואר הרכש החדש והנוצץ של המערכת הפוליטית למישהו אחר.

ואם זה לא מספיק, כחלון מסיים קדנציה במשרד ממשלתי שיש לומר בהוגנות – לא נהוג לכהן בו מבלי לחטוף מכות, שריטות וביקורות, בצדק וגם כשלא. הטקטיקה של כחלון לאורך כל הדרך, במטרה להשתיק את הביקורת, היתה במלה אחת: פופוליזם; הצגה בפני הבוחר, קמפיינים רעשניים שמיתגו אותו כרובין הוד מודרני, גם כשהיה רחוק מכך. העניין הוא שלפחות בזמן הזה היו לכחלון טיעונים שניתן היה להאכיל את הציבור, סיסמאות שינאמו לקהל בוחריו ולכולם בעצם.

מדף סיגריות בדיוטי-פרי בנתב"ג יוני 2018 (צילוםElRoi / Shutterstock.com)

אלא שניכר שכעת, כשהוא במהלכו של מסע תדמיתי חוצה אולפני טלוויזיה, השר כחלון נתקל במשוכה מעט שונה מזו שידע בעבר. זאת לאחר ששופטי בג"ץ הורו אתמול למשרד האוצר להשוות את המס המוטל על טבק לגלגול לזה המוטל על סיגריות רגילות, בניגוד לעמדת שר האוצר לאורך כל הדרך שאין להעלות מסים בכלל, ובפרט את המס הזה.

בפסק הדין שניתן אתמול הסבירו השופטים, דפנה ברק ארז, אלכס שטיין וג’ורג’ קרא, כי מדובר במס שנועד מלכתחילה לכוון התנהגויות, שיש  בו ייחוד. "מס קנייה אינו מס הכנסה, שעיקר תכליתו היא גביית הכנסות לצורך מימון הוצאות ציבוריות וכן קידם מטרות של צדק חלוקתי", כתבו והוסיפו כי "הוא אינו נגזר ממדיניות מיסוי פרוגרסיבית. זהו מס שמיועד בעיקרו כדי לכוון התנהגויות, לרבות בכל הנוגע לצריכת מוצרים שיוצרת החצנות שליליות מבחינת החברה כולה, כדוגמת עישון".

אך גם ההסבר הזה לא הותיר רושם רב על כחלון, שככל הנראה חרד לזליגת קולות מצד ציבור המעשנים, כנראה שיותר מכפי שהוא חרד לבריאותם. "התפיסה הכלכלית שלי אומרת שצריך להוריד מסים ולא להעלות, לכן אני מתנגד לכל העלאה באשר היא", מסר כחלון, "אזרחי ישראל עובדים קשה ומשלמים מספיק מסים ותפקידנו להוריד מסים ככל שניתן. אני חולק על החלטת בג"ץ, אך כמובן שאכבד אותה. נלמד את פסק הדין ונפעל בהתאם".

כעת הכדור אצל כחלון. יש לו מרחב תמרון מסוים שכן שופטי בג"ץ לא הגדירו לו כיצד לערוך את ההשוואה בין המסים: ביכולתו להעלות את מס הטבק לגלגול לרמה של סיגריות רגילות; ביכולתו להוריד תיאורטית את המסים על הסיגריות הרגילות לרמת הטבק לגלגול; ואולי אופציית הביניים הריאלית ביותר היא שיפגיש בין שני סוגי המוצרים איפשהו באמצע. דבר אחד בטוח: החלטה צריכה להתקבל בהקדם, והיא בכל מקרה צפויה לעורר ביקורת מצד הציבור, גורמי המקצוע ובעצם מי לא. השאלה היא מאיזה צד.

אז האם כחלון מתעניין יותר בבריאות הציבור ובמנגנונים רגולטוריים שיכולים לסייע למדינה להתמודד עם גורם התחלואה המרכזי הניתן למניעה במערב? או שקדושת אי העלאת או הורדת המסים ניצבת לה מעל לכל דבר אחר? אולי גם מעל המוח הישר והרציונל. גם לתהייה הזו התייחסו אתמול השופטים כשכתבו ממש בסיום פסק הדין כי לאור העובדות המדעיות והנתונים הבריאותיים בנוגע לנגע העישון, "ראוי לוודא כי הכללים בתחום זה יהיו מבוססים על הנתונים המדעיים והרופאים הרלוונטיים, ולא יגרמו חלילה להטיית התנהגויות הפוגעת בשלום הציבור".

כך או אחרת, המדיניות הפופוליסטית של כחלון נדחקת כעת לפינה, כי כנראה שקשה להיות בעד מסים אך גם קשה לא פחות להיות בעד אי העלאת מסים לנגע שגורם למותם של 8,000 איש בישראל בכל שנה. וכשהסקרים מציבים את כולנו על 4.5-5 מנדטים, רבע מטר מפי התהום, החלטות עלולות להיות מושפעות מהרעש הפוליטי. ניתן רק לקוות שכחלון יבין שישנם שיקולים גדולים מכך, ולא רק שיקיים את פסיקת בג"ץ, אלא שיעשה זאת בהתאם לרוחה התואמת את המלצות הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות.

Leave a Reply

Name *
Email *
Website