בוגרות ההוסטל בית סנונית: “איך אפשר לסגור את המקום שהציל את החיים שלנו?”

"לא ראו אותי, ובבית סנונית נתנו לי הזדמנות לחיים. המקום הזה הציל אותי" – כך מספר נסטיה, בת 23 ובוגרת ההוסטל סנונית בכפר רופין שנמצא ככל הנראה בימיו האחרונים. על פי הודעת משר הרווחה, ההוסטל שמופעל על ידי עמותת מלכישוע ונמצא בקיבוץ כפר רופין צפוי להסגר בעוד פחות מחודש, ב-31.3. הנערות שנמצאות בבית סנונית כרגע, חלקן אמורות לגשת לבחינות בגרות לקראת סוף השנה, אמורות לקבל השמה מחדש, ולעבור למקום אחר, כהן עדיין לא ידוע לאן. למעשה כל הרצף הטיפולי שלהן הולך להיקטע.

תהליך הסגירה של בית סנונית דומה לייבוש שאר ההוסטלים: זה התחיל מהפניה של נערות שההוסטל לא מתאים להן, והמשיך באי הפניית נערות למקום, כך שהוא הגיע למצב של תת תפוסה, מה שנותן כביכול עילה לסגור אותו. כיום נמצאות בהוסטל 5 נערות בלבד, בעוד התפיסה המירבית בו היא היא 14.

המסגרת של בית סנונית, היא ייחודית שכן ההוסטל נמצא בתוך קיבוץ, והקהילה היא חלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי והחינוכי. ישנם מקרים רבים של משפחות מאמצות מהקיבוץ, שהנערות מוצאות אצלם מקום, הן יכולות להמשיך לגור בקיבוץ כשהן בצבא.
הבוגרות, הש"שיניות והמדריכות בעבר של בית סנונית נסערו מאוד מההודעה על סגירת המקום.

"עברתי טיפול של 4 שנים בבית סנונית" מספרת נסטיה. "כמובן שזה לא היה קל אבל היו איתי מדריכות והמנהלת 24 שעות ביממה, שעזרו לי. המקום הזה עוזר להרבה נערות. אם לא המקום הזה הרבה נערות היו מוצאות את עצמן ברחוב. בית סנונית זה לא הוסטל רגיל. זה בית, מקום שתומך, שנותן כלים לעתיד. לא חושבת שהייתי מסיימת בית ספר ללא המקום הזה. כולנו יכולות להגיד שהמקום הזה עזר לנו. כל פעם שיש לי קושי אני נזכרת בבית סנונית וזה עוזר לי".

איריס בת 21, מספרת "זו הייתה המסגרת הראשונה שנשארתי בה יותר מחודש אחרי 6 מסגרות. אני נערה בסיכון, או ככה הגדירו אותי בכל שנותיי כקטינה. בגיל 15 וחצי הגעתי ל’בית סנונית’. הגעתי לשם חסרת אמונה בעולם ובעצמי, בלי שום רצון או תקווה לחיות. הגעתי לשם מנותקת מעצמי מהרגשות שלי כמו עלה שזז לפי הרוח בלי שום רצון או רגש. ביום הראשון שלי בבית סנונית ישבתי בדשא בחוץ, בכיתי וצרחתי, ושתי נערות וש״שנית באו אלי ואמרו לי שאין לי מה לדאוג, הן כאן בשבילי. אני לא לבד. ושאני צריכה להתחיל להרגיש פה בבית. אמרתי לעצמי בראש למה שבנות מהוסטל של נערות בסיכון ידעו איך לעזרו לי אני לא כמוהם".

"זאת מסגרת מאוד משמעותית, עשתה לי דברים שלא תיארתי. לדוגמא, אחרי השנה הראשונה, אמורים לעלות לבית הספר האזורי, ואני פחדתי כל כך כי יש לי זיכרונות קשים מבתי הספר השונים שהייתי בהם ולא הסכמתי לעלות לבית הספר אז לאחר וויכוח ארוך פתחו בשבילי כיתה שנקראת כיתת סנונית עם מסלול בגרות הביאו במיוחד בשבילי תלמידה אחת, מורים למקצועות השונים רק כדי שאני אתחיל להאמין בעצמי ואני הנערה הראשונה שסיימה עם בגרות מלאה בכיתת סנונית, לימים כיתת סנונית הפכה לכיתה מלאה בתלמידות כיתת בגרות מלאה.

"עד היום המקום הזה הוא הבית שלי. אני חלק ממנו, זאת מסגרת ייחודית, כל הצוות הוא נשי, זה צוות שיכול לראות אותנו גם בלי שאנחנו צריכות לדבר. אנחנו באות מרקע נורא קשה, ובבית סנונית מכילים אותנו ודואגים לנו. אני גרה בכפר רופין, השתחררתי מהצבא לפני שבוע, כל התהליך של הגיוס בית סנונית עזרו לי, זה לא מובן מאליו שבנות שהיו בהוסטלים מתגייסות לצבא. מישהי שהייתה המורה שלי בשנה הראשונה היא המשפחה המאמצת שלי בקיבוץ, אני ממש גרה איתם. כל הבוגרות, כולנו בקשר, ביום חמישי האחרון חגגנו יום הולדת 16 לבית סנונית, אנחנו כולנו בקשר קרוב כמו משפחה. בשבילנו זה הבית ואנחנו עדיין נעזרות בכל מה שאנחנו צריכות. אסור לסגור את המקום הזה.

"עכשיו הלב שלי נשבר עוד פעם, אחרי שעבדתי כל כך קשה כדי לבנות אותו. הולכים לסגור את הבית שלי, את המקום שהציל אותי, את הבית שבזכותו אני עדין חייה. אם לא בית סנונית אני לא הייתי היום בין החיים. הנפש שלי הייתה מרוסקת שהגעתי, פחדתי מהעולם ובעיקר מגברים כי נפגעתי כלכך הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב האנשים שהיו אמורים לשמור עלי פגעו בי איבדתי את הרצון לחיות. שנאתי עת עצמי ושם לימדו אותי לאהוב את עצמי מחדש הבית בזה העניק לי משפחה חיים זהות. והולכים לסגור לי אותו זה לא הגיוני שאף אחד לא מקשיב אסור לסגור את בית סנונית איך הם יכולים לסגור בית שמציל כלכך הרבה נערות? למה הם מתנהגים ככה?"

ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "בתאריך 31.3 מסתיים חוזה ההתקשרות עם מפעילי המסגרת ועל פי חוק המשרד אינו יכול להמשיך את ההתקשרות ללא יציאה למכרז, המשרד מבהיר כי אף אחת מהנערות לא תפגע מהתהליך וכולן  משובצות למסגרות מתאימות ללא הפסקת הרצף הטיפולי ומבלי שלימודיהן יפגעו