דו”ח: כל 4 דקות בממוצע מתפרסם פוסט שנאה כלפי להט”ב

המרחב הציבורי והאינטרנטי הינן הזירות המרכזיות בהן מתרחשים מקרים של פגיעה על רקע להט"בופובי, כך עולה מדו"ח מצב הלהט"בופוביה 2018 שנכתב על ידי מרכז הדיווח והסיוע של האגודה למען הלהט"ב. על פי הדו"ח, כ-25% ממקרי הפגיעה ארעו ברחוב, בסביבת המגורים או בתחבורה הציבורית וכ-22% מהמקרים ארעו בבמות תקשורתיות, לרבות ברשתות החברתיות.

איפה מתרחשת להט”בופוביה? (מתוך דו"ח מצב הלהט"בופיה 2018 | גרפיקה: אידאה)

לדברי כותבי הדו"ח, לצד המחאות המרובות הנוגעות לזכויות להט"ב בשנה האחרונה, חלה עליה של כ-54% בכמות הדיווחים על מקרי פגיעה על רקע להט"בופובי וכי רק 3% מן הפונים דיווחו למשטרה על הפגיעה שחוו. ניתן להעריך כי העלייה בכמות הדיווחים קשורה בחלקה לעלייה במודעות לדיווח. עוד לדברי הכותבים, בחינת הקטגוריות השונות של אירועים להט"בופובים אשר דווחו למרכז הדיווח מעלה כי הקהילה חשופה לפגיעה להט"בופובית לכל אורך החיים – החל מבית הספר, דרך השירות הצבאי, מערכת ההשכלה הגבוהה, מקום העבודה, בית המגורים והשכונה. כמו כן, גם במסגרות שונות המעניקות שירותים כגון בתי עסק, משרדי ממשלה ומסגרות טיפוליות, התגלו פגיעות להט"בופוביות.

הערים המובילות בדיווחים על מקרי להט"בופוביה הן תל אביב-יפו והסביבה (49%), ירושלים והסביבה (24%), חיפה והצפון (14%) ובאר שבע והדרום (13%), בהן כנראה גם המודעות לדיווח היא גבוהה יותר. ערים בולטות מחוץ לערים הגדולות, שכמות הדיווחים בהן הייתה גדולה הן ראשון לציון, חולון ואשקלון. בראשון לציון ובאשקלון התקיימו מצעדי הגאווה הראשונים השנה ובחולון התבטאות אומללה של סגן ראש העיר לשעבר שאמר כי "התקשורת מציגה את המטורללים הללו כנושאי הדגל. רובו של העם נגעל ממצעדי הבהמות הללו", הובילה לראשונה להפגנת גאווה מול בית העירייה בעיר.

67% ממקרי הפגיעה ברשת – שימוש פוגעני במילה "הומו"

מחקר שביצעו כותבי הדו"ח יחד עם חברת המחקר VIGO חושף כי בכל 4 דקות בממוצע מתפרסם פוסט שנאה כלפי הקהילה הגאה. 67% מהתוכן הפוגעני היה בשימוש במילה "הומו" בתצורות שונות כמילת גנאי; 45% מהשיח הפוגעני נכתב בהקשרים מדיניים, פוליטיים ו/או צבאיים – מכאן שכינויים להט"בים בהם: הומו, קוקסינל וכו’ משמשים לפגיעה באחר ולזלזול רחב בקהילה.

כשבסיס התמיכה החשוב ביותר פוגע

על פי הדו"ח, 15% ממקרי הלהט"בופוביה קורים במסגרת המשפחתית. בשנת 2018 מעל 180 צעירים/ות ונערים/ות עזבו את הבית עקב להט"בופוביה. על פי האגודה לזכויות הלהט"ב, קיימים ביטויים רבים ללהט"בופוביה בתוך המשפחה: אמא המתכחשת לנטייתה המינית של בתה ומעודדות אותה להפסיק "עם כך"; סבא המנתק קשר עם נכדו לאחר היציאה מהארון; אב המגרש את בנו מהבית לאחר היציאה מהארון; ילדים שמחרימים את יום ההולדת ה-50 של אמם כיוון שיצאה מהארון הטרנסי ועוד. על פי כותבי הדו"ח, דוגמאות אלו ועוד רבות נוספות מציגות את הקשיים איתם מתמודדים להט"בים עם המעגל הקרוב אליהם שנחשב ברוב המקרים לבסיס התמיכה החשוב ביותר. כמו כן, צויין בדו"ח כי הקהילה הגאה מתמודדת עם אפלייה בוטה בכל הקשור להבאת ילדים לעולם, אפלייה ברישום ילדים, אימוץ ופונדקאות.

מקום העבודה כמקום פוגעני

על פי הדו"ח, 13% ממקרי הלהטבופוביה ארעו במקום העבודה. 45% מכלל הפגיעות במקום העבודה הופנו כלפי גברים סיסג’נדרים (אנשים שחווים התאמה בין מינם הביולוגי למגדר שלהם) ו-37.5% מכלל הפגיעות הופנו כלפי הקהילה הטרנסית והקווירית. בין המקרים ניתן להבחין בחוסר קבלה מובהק של זהויות לא בינאריות, נידוי, ריחוק חברתי ואמירות פוגעניות. בין הדוגמאות שנתנו כותבי הדו"ח: סירוב לפנות בלשון הפנייה הנכון, אמירות להט"בופוביות מופגנות, אי-קבלה של מועמד לעבודה על רקע נטייה מינית ומגדרית תוך אמירה פוגענית ואף פיטורים על רקע נטייה מינית ומגדרית.

התפלגות הפניות לפי מגדר (מתוך דו"ח מצב הלהט"בופיה 2018)

מילים מסוכנות

על פי הדו"ח 8% ממקרי הלהט"בופוביה מיוחסים להתבטאויות של אישי ציבור מסוגים שונים. 46% מההתבטאויות הלהט"בופוביות בזירה התקשורתית נאמרו על ידי מובילי דעת קהל ובתקשורת 31% נאמרו על ידי רבנים; 15% נאמרו על ידי נבחרים במרחב המוניציפאלי; ו-8% נאמרו על ידי חברי כנסת.

כותבי הדו"ח ביקשו להדגיש כי לאישי ציבור חשיפה גבוהה לקהלים שונים וכי אמירות שאינן נושאות באחריות חברתית עשויות להסתיים בפגיעה משמעותית בקהילה הגאה.

קצה הקרחון: פגיעה להט"בופובית במערכת החינוך

על פי הדו"ח, 7% ממקרי הלהט"בופוביה ארעו במסגרת מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה. 24% מגילויי השנאה במערכת החינוך הופנו כלפי הקהילה הטרנסית. 28% מהמקרים נעשו על ידי מנהלי בתי ספר, מורים, עובדי משרד החינוך אשר משתמשים בפייסבוק הפרטי שלהם להפצת שנאה (לעומת עמודים ציבוריים או רשמיים של מערכות החינוך). כמו כן, על פי כותבי הדו"ח דיווחים מדאיגים התקבלו בזירת גני הילדים/ות על חוסר מעורבות של הצוות החינוכי בגילויי להט"בופוביה. בין הדיווחים לזירה זו: גננות המסרבות לתווך את נושא המשפחה הלהט"בית כאשר חלק מאמהות הגן הן חברות הקהילה ועל בסיס זה בתם סובלת מהצקות, יחס עוין של מורות בחדר המורות כלפי צוות חוש"ן שהוזמן לקיים הסברה, אפליית גבר טרנס במגורים במעונות האוניברסיטה בשל היותו טרנס וכו’. יש להדגיש שוב כי המקרים המצוינים כאן הם המקרים המדווחים בלבד.

התפלגות הפניות בזירת החינוך (מתוך דו"ח מצב הלהט"בופיה 2018)

להט"בופוביה גם בצבא ובמפגש עם כוחות הביטחון

על פי הדו"ח, 5% ממקרי הלהט"בופוביה ארעו במסגרת הצבא או במפגש עם כוחות הביטחון. 75% ממקרי הלהט"בופוביה התרחשו בצבא, כאשר חיילים וחיילות דיווחו על פגיעה שלא טופלה מול גורמי הצבא. בין המקרים המדווחים בזירה זו ניתן למצוא: חיילת שהוצאה בכוח מהארון בפני המחלקה, חיילים שנכנסו למשרד של חייל הומו וקרעו גלויות גאווה שהיו על שולחנו, מניעת תפקידים על ידי דרג בכיר, הטרדות מיניות, חוסר תגובה לפגיעה במרחב הציבורי והשפלות.

כותבי הדו"ח ביקשו להדגיש כי עקב שינוי מדיניות בצה"ל, בשנת 2018 ארגון חוש"ן לא נכנס כלל להעביר פעילויות הסברה בבסיסים וכי השינוי מנע מחוש"ן להגיע לקהלים משמעותיים בחברה הישראלית.

עוד על פי כותבי הדו"ח, 25% ממקרי הלהט"בופוביה התרחשו מול המשטרה וכללו בין היתר התבטאויות או אלימות של כוחות המשטרה כלפי להט"בים בכלל וטרנס* בפרט, התעלמות בשעת משבר, התעמרות בפונה ואף אלימות כלפי הפונה. הפניות בנוגע
להתעמרות כלפי טרנסיות הגיעו בעיקר על ידי רכזת פרויקט גילה להעצמה טרנסית.

חן אריאלי יו"ר האגודה למען הלהט"ב ואוהד חיזקי מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב מסרו עם יציאת הדו"ח כי "2018 תיזכר כאחת השנים המשמעותיות עבור הקהילה הגאה. שנה בה להט"ב יצאו לרחובות בהמוניהם באירועי מחאה שונים, שנה בה חזינו בעלייה במקרי הלהט"בופוביה והתנגדות מצד קבוצות שונות בחברה הישראלית לקולות הקוראים לשוויון. כל התקדמות של הקהילה הגאה במאבקה הציבורי למען שוויון זכויות לווה בהחרפת האלימות והתופעות הגזעניות כנגד הקהילה.

"דו״ח זה, השישי במספר, מחזק את העובדה שעל המדינה להפנות יותר משאבים לטיפול באפלייה ובאלימות ולא כמס שפתיים, אלא בצעדים אופרטיביים שישרישו את ערך כבוד האדם בחברה ללא הבדל בין נטייה מינית וזהות מגדרית. אנחנו לומדות ולומדים ששיח פתוח מאפשר להכיר אחת את השני וללמוד לקבל כל אדם באשר הוא – גם אם לא תמיד מסכימים. ברור לכולנו שחינוך מביא שינוי ושאחריות אישית ואחריות חברתית יעצרו את הפגיעה הבאה. אנחנו קוראות וקוראים לכל מי שקרא את הדו״ח לגלות אחריות ולעצור את כינויי הגנאי, את הקריאות האלימות, את הקריאה לאלימות, את ההסתה ואת תרבות השיימינג ולדווח על כל מקרה להט"בופובי – רק כך נוכל לייצר שינוי! אנחנו רוצות ורוצים לייצר חברה טובה לכולנו והאחריות מתחילה אצלנו."

Leave a Reply

Name *
Email *
Website