האיתות המטריד של ליצמן: בית חולים חדש בדרום – לא בשנים הקרובות

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שיגר היום (שלישי) מסר מאוד מטריד בדיון שנערך בוועדת הרווחה והבריאות בכנסת בנוגע למצב שירותי הרפואה בדרום. יום לאחר שהחלה עונת הבחירות שממילא מתאפיינת בחוסר בהירות בנוגע לפרויקטים עתידיים ובעצם מה לא – סגן השר הוותיק יותר מרמז כי הקמת בית חולים ציבורי נוסף בדרום, אחת המשימות החשובות ביותר הניצבות על סדר היום של מערכת הבריאות, עתיד להידחות וכלל לא ברור מתי ואיך יצא לדרך.

על הקמת בית החולים החדש, שעתיד להיקרא על שם שמעון פרס, סוכם בממשלה עוד ב-2014. כבר בשלב הראשוני ואולי על רקע הלקחים שנצברו מהסחבת בפתיחת בית החולים הציבורי החדש באשדוד, נקבע כי שנת היעד לפתיחתו תהיה 2025, על פניו לא מעט זמן להוציא את ההליך הביורוקרטי והסבוך לדרך; העיקר שיהיה בית חולים נוסף לסורוקה בבאר שבע, המרכז הרפואי היחיד בישראל בין אשקלון לאילת.

במהלך הדיון היום אמר ליצמן כי בכוונתו להתעקש על כך שבית החולים החדש יהיה ממשלתי, גם זה סוג של לקח מפתיחת בית החולים באשדוד על ידי רשת אסותא, אך הוא צופה "מלחמת עולם" בעניין מול משרד האוצר. הוא הוסיף כי הקמתו תיקח שמונה שנים לכל הפחות, ושבינתיים יש לחזק את סורוקה וכלל שירותי הרפואה בדרום. במלים אחרות, ליצמן התריע כי אנחנו ממש, אבל ממש רחוקים מבית חולים חדש וכה נחוץ בדרום. בקיצור, ב-2025 זה כבר לא יקרה.

החשש של ליצמן די מובן. הליך הקמת בית החולים של אסותא באשדוד צילק גורמים רבים במערכת הבריאות, וכעת הוא ניצב במשבר פיננסי חמור המאיים על המשך פעילותו עם גירעון שנתי של כ-150 מיליון שקל. למרות הבור הפיננסי והתקלות שחווה בהליך הקמתו, סגן שר הבריאות גם דייק בהערכותיו: באגף התקציבים באוצר נוטים לדגול במודל שבו נפתח בית החולים באשדוד, של מעין "קבלנות משנה" – הפעלת בית חולים ציבורי על ידי קופת חולים, או במקרה הזה – רשת אסותא הנמצאת בבעלות אחת הקופות (מכבי). כך הם רוצים שיהיה גם בדרום.

בישראל פועלים כיום שלושה סוגים של בתי חולים ציבוריים: בתי חולים ממשלתיים שמצויים בבעלות המדינה, בתי חולים שמצויים בבעלות קופות החולים (כללית ומכבי) ובתי חולים שנמצאים בבעלות עמותות שונות (מלכ"רים), כמו הדסה ולניאדו הנמצאים בהליך הבראה. באגף תקציבים אוהבים להשתמש במונח הכלכלי "אינטגרציה אנכית" בהקשר של המודל המופעל על ידי קופה, זה החביב עליהם, כדי לתאר ארגון החולש על מרכיבי השירותים השונים, ובמקרה הזה – שירותי בריאות גם בקהילה וגם בבתי החולים ובמרפאות החוץ תחת מטריית ניהול אחת, המופעלים על ידי גורם חיצוני.

אלא שלא כולם סבורים שהוא כל כך אופטימלי עבור מערכת הבריאות הציבורית. פרופ’ קובי גלזר, כלכלן המתמחה בכלכלת בריאות שהיה חבר בוועדת גרמן שהגישה מסקנותיה בסוף 2014, הסביר בנייר עמדה שהגיש אז לוועדה כי "אינטגרציה אנכית איננה פתרון מתאים ואיננו נכון למערכת הבריאות בישראל בעיקר בשל העובדה שזו מערכת קטנה יחסית. למעשה, סביר שמהלך כזה לא רק שלא יפתור הוא אף יחמיר את בעיית היעדר התמריצים אצל קופות החולים, להפניית משאבים לשיפור וקידום השירות בבתי החולים. גם אם תתבצע אינטגרציה אנכית בין הקופות לבתי החולים, הרי ברור שבתי החולים שיהיו בשליטת קופה מסוימת יהיו מחויבים להמשיך ולתת שירותים גם לקופות האחרות".

אבל שלל השיקולים והתזות הכלכליות הללו לא ממש מעניינים את הזקנה במסדרון או את האשה ההרה הכורעת ללדת, בדרום בארץ ובכלל. קצב הגידול הדמוגרפי בדרום לא ממש עוצר, ודי להניח את הנתון הבא: בסורוקה נרשמו ב-2017 17,160 לידות והוא שני מבין בתי החולים הציבוריים רק לשערי צדק בירושלים בכמות הלידות. המדינה מעריכה כי בשנת 2025 שבה יועד במקור להיפתח בית החולים החדש, יתגוררו בדרום קרוב למיליון תושבים. כבר כעת סורוקה, היחיד במרחב, נדרש להתמודד עם עומסים עצומים. המדינה פשוט לא יכולה להרשות לעצמה להעלים מכך עין.

Leave a Reply

Name *
Email *
Website