“היופי הוא תקווה לאיך הדברים יכולים להיות, לאיך האנושות יכולה להיות”

באחד מימי החום המסוייטים של מאי עמדו הגנים הבהאים בחיפה במלוא תפארתם הצבעונית והמשורטטת, כאילו מזג האוויר הים תיכוני המשוגע אינו נוגע בהם. "עם מספר אנשי הצוות שהיו לנו בזמן הסגר, לא יכולנו לטפל בכל פרט ופרט בגן", מספר נביל ג’וזגאדו (38) ספרדי במקור, שמתנדב במרכז הבהאי העולמי כבר ארבע שנים, ועומד בראש צוות הגננים בארץ.

נביל ג’וזגאדו: "יש פה גננים שעובדים 40 שנה, חלקם דור שני של עובדים בגן" (צילום: גילעד שרים)

"לא יכולנו לקטוף את הפרחים המתים למשל, אבל אז שמנו לב שהגן נראה צבעוני יותר, הצבעים נראים חזקים יותר מרחוק. זה שיעור שלא היינו לומדים אם המגיפה הזו לא הייתה פוגעת בנו. בדרך כלל היינו מחליפים צמחים לעתים קרובות יותר, ובגלל המחסור באנשים, גילנו שהצמחים יכולים להאריך חיים יותר ממה שחשבנו".

הגנים הבהאים, מסמליה של חיפה, עדיין לא נפתחו לקהל. הם נסגרו יומיים לפני שניתנה ההוראה הרשמית לכך, בראשית ימי הקורונה. אין זו יד המקרה, מדובר בדת של אנשים שלא לוקחים סיכונים, בטח כשמדובר במגיפה עולמית וציבור שאופפות אותו תיאוריות קונספירציה רבות, מיסתורין והרבה סימני שאלה.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"יש פה גננים שעובדים 40 שנה"

750 בהאיים חיים כיום בישראל, משפחות ויחידים, שמתנדבים במרכז הבהאי העולמי בחיפה, ובמקום הקדוש לדת מצפון לעכו, שם קבור בהאא אללה, מיסדה של הדת הבהאית (1892-1817).

בימי הקורונה, הם העמידו לא מעט משאבים – מתנדבים וכלי רכב – לסיוע לקהילה בחיפה. למרות הקונספירציות על המקלט האטומי מתחת לגנים בחיפה, העושר המופלג שמגיע מהמאמינים, השמועות על הסתגרותם ועוד כיד הדמיון הטובה, החלק היחיד שבו ביקש אחד מסגני המזכ"ל, שרווין סיטריה (46) מגרמניה, לסגור את מכשיר ההקלטה, היה כשסיפר על הדרך שבה הם תמכו ב-160 העובדים הישראלים שעובדים אצלם בשגרה בטיפוח הגנים. "יש את המושג היהודי מתן בסתר ואני אסתפק בזה", הוא אמר, "אף אחד לא פוטר ואני מקווה שכולם יחזרו לעבודה".

שרווין סיטריה: "מה שקורה עכשיו הוא מעבדה די מעניינת לבדוק איך מקיימים אחדות באנושות" (צילום: גילעד שרים)

מאיפה באים העובדים שלכם?
ג’וזגאדו: "העובדים שלנו חלקם מחיפה, משפרעם, מכפר יסיף, עבלין וכפרים נוספים. אני הגעתי לכאן לפני ארבע שנים, אבל יש פה גננים שעובדים 40 שנה, חלקם דור שני של עובדים בגן. הם מביאים חברים ומשפחה לעבוד פה, אז אני מאמין שהם חשים קרובים למקום הזה. היינו איתם בקשר כל שבוע במהלך הקורונה בזום ובטלפון. כולם בטוב ורוצים לחזור".

עבודות טיפוח בגנים הבהאים בחיפה. סיטריה: "אף אחד לא פוטר ואני מקווה שכולם יחזרו לעבודה" (צילום: גילעד שרים)

עבור יהודים שבת היא אחד הבסיסים למחשבה הסוציאלית, החברתית. יש בדת הבהאית בסיס כזה?
סיטריה: "בישראל אנחנו פועלים לפי ימי המנוחה היהודיים, כלומר השבוע שלנו מתחיל בראשון ומסתיים בשישי. אבל אנחנו באים מכל מיני מקומות, בהם אנחנו פועלים לפי המסורות שם. למרות שיש לוח שנה בהאי, המורכב מ-19 חודשים בני 19 ימים כל אחד, אנחנו פרגמטיים בנוגע למקומות בהם אנחנו פועלים. בנוגע לעקרון הסוציאלי, אין לנו יום אחד, אנחנו צריכים באופן יום-יומי לנוח ולהתבונן. יש עקרון באמונה שבבוקר ובערב אנחנו מתפללים, מכיילים את הכלי הזה שלנו, ואמורים להביא את עצמנו לידי חשבון נפש – האם פעלתי נכון?".

"לגינון יש קשר עמוק לרוחניות"

כמיליון איש מבקרים מדי שנה בגנים הבהאים (גידול של 7% בשנה), ומתבשמים מיופיים של למעלה מ-400 מיני צמחים ועצים. מבחינת ג’וזגאדו, העיקרון שהגן יהיה בר קיימא, קריטי גם מבחינת ההשקיה. הבהאים לא מספרים בכמה קוב מים הם משתמשים, אך שמחים לספר שבכל שנה היעילות של השימוש במשאב הקריטי הזה, בטח במזרח התיכון, הולכת ומשתכללת.

בגנים הבהאים בחיפה ישנם למעלה מ-400 מיני צמחים ועצים (צילום: גילעד שרים)

במהלך המגיפה הרבה אנשים החלו לגדל צמחים ולטפח גינות. מה אמור לקרות רוחנית לבן אדם שעובד בגן?
ג’וזגאדו: "מייסדי הדת הבהאית אהבו את הטבע ואת השדה. לגינון יש קשר עמוק לרוחניות – אנחנו מטפחים יופי ולכל בן אדם יש משיכה ליופי. ויש גם חשיבות להיות בחוץ, בשמש, לעבוד עם האדמה, זה עוזר ליציבות הנפשית שלנו, יש לזה יתרונות ותכונות טובות.

נביל ג’וזגאדו: "הדאגה שלנו לגנים, אנחנו עושים את זה לא עבורנו, אלא עבור האנושות כולה" (צילום: גילעד שרים)

"למה אתה הולך על חלקי חרס בשבילים בגן? חלקי החרס עוזרים לך בתהליך המדיטציה. על השבילים אי אפשר ללכת מהר, אתה מקשיב לצעדים שלך, וכשאתה מגיע למקדש אתה יכול להתפלל. גם רעש פכפוך המים מפריד את הרעש מהעיר, זה עוזר לך לשכוח הכל ולהבין שאתה במקום קדוש.

"הדאגה שלנו לגנים, השמירה על הקהילה הבהאית בכל העולם – אנחנו עושים את זה לא עבורנו, אלא עבור האנושות כולה, זה מקום שפתוח לכולם. כולם יכולים להגיע ולבקר במקדש".

כשאתה הולך בגן, לא בשעות העבודה, אתה מצליח ליהנות מהיופי או שאתה לוקח מספריים בכיס וגוזם כל ענף שבולט?
"זו באמת אחת הבעיות של לעבוד בגן", אומר ג’וזגאדו בצחוק, "לפעמים אתה רואה את הבעיות יותר מאשר את היופי, זה מאתגר את הגננים. אני באמת לא מצליח ליהנות מהגנים כמו השאר, אני חושב יותר מדי על הפרטים".

נביל ג’וזגאדו: "אני באמת לא מצליח ליהנות מהגנים כמו השאר, אני חושב יותר מדי על הפרטים" (צילום: גילעד שרים)

ואיך נראית הגינה הפרטית שלך?
"בבית, אשתי היא הגננת, היא האחראית. טיפים? צריך אדמה טובה, צריך להוסיף מידה נכונה של השקיה, והרבה אהבה ומחויבות".

"היופי הוא תקווה"

לא רק צמחים יש בגן. חזירי הבר, בעלי הבית האמיתיים של חיפה, מגיעים גם הם למתחם ומותירים נזקים. למרות הגדרות, הם מצליחים להיכנס ואפילו להמליט בגן. הקשר שבין הבהאים והחוץ, בין היופי המעתיר של הגנים ורחובות שכונת הדר, הוא מקור ללא מעט מתחים.

את החלק הפראי יותר בשולי הגן אתם גם מטפחים?
ג’וזגאדו: "יש לנו אזורים שאנחנו מתחזקים באופן אינטנסיבי, ויש אזורים שפחות ולהם אנחנו מקדישים פחות זמן. את המרכז של הטרסות אנחנו מטפחים באופן יומיומי, ודואגים שהבריכות נקיות. אנחנו מנקים את פירות הדקלים, ומתמודדים עם יקרונית התאנה. בשנה שעברה, זה היה פרויקט רציני, החלפנו הרבה מהעצים, ושתלנו חדשים".

הניגוד בין רחובות שכונת הדר, שחלקם לא יפים כמו פעם, והיופי שכאן בגנים לא יוצר קושי?
"איך שאני רואה את זה", אומר ג’מיל טכממבה (29) מקמרון, שגדל גם הוא במשפחה בהאית, "הגנים הם ייצוג של האפשרות של היופי. היופי צריך לקרות בכל העולם, הוא תקווה לאיך הדברים יכולים להיות, לאיך האנושות יכולה להיות, כמו גן יפה וגדול. זה תהליך, ואנחנו מקווים להגיע לשם".

ג’מיל טכממבה: "היופי צריך לקרות בכל העולם" (צילום: גילעד שרים)

"הזמנים האלו מכריחים אותנו לשתף פעולה"

חודשי הסגר שבהם הגן היה ריק ממבקרים, ללא תנועה וללא הדרכות, נתנו למאמינים זמן רב להתבוננות פנימית, שעיקרה מחשבות על אחדות. אצל הבהאים אחדות היא ערך חשוב ומרכזי – אחדות שנובעת מאמונתם בגיוון אנושי, אמנם עם סייגים, אבל גיוון.

סיטריה: "בדרך מסוימת מה שקורה עכשיו הוא מעבדה די מעניינת לבדוק איך מקיימים אחדות באנושות. הנגיף אינו מכבד גבולות בינלאומיים, או את צבע עורך, אבל אנחנו יוצרים גבולות. זה יוצר חוסר יעילות בתגובה לכיסי המגיפה ברחבי העולם. מכיוון ששינויי האקלים ואתגרים אחרים כמו הגירה, רק הולכים להיות חמורים יותר, הקהילה הבינלאומית צריכה לחזק את מערכות שיתוף הפעולה שלה".

שרווין סיטריה, אווס מידלטון, נביל ג’וזגאדו וג’מיל טכממבה. "כאן יש לנו ממוצע של 80 לאומים שונים" (צילום: גילעד שרים)

ג’וזגאדו: "הגנים עצמם הם דוגמה נהדרת לישראל: ישנם יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים. הנחת יסוד ראשונית לאחדות היא ההבנה שיש הבדלים, אולי יש לך דעות שונות, אבל כל אחד מאיתנו מביא איכויות אחרות. אנחנו מבינים שאנשים אינם יכולים לשנות את העולם לבד, אבל אפשר לתרום תרומות קטנות, וכאן יש לנו ממוצע של 80 לאומים שונים".

"יש הבדל בין אמונה באחדות ולהוציא אותה לפועל, ויש כאן הזדמנות להתאמן בזה", אומרת אווס מידלטון (32), האוסטרלית. הוריה גילו את הדת כשהיתה ילדה, והיא גדלה לתוכה. כיום היא עוזרת של אחת מהבכירות במועצה הרוחנית הלאומית, המורכבת ברובה מנשים, ויושבת תחת לבית הצדק העולמי, הגוף העליון של מנגנון המינהל הבהאי המורכב רק מגברים.

אווס מידלון: "האתגרים של הקורונה היו הזדמנות לראות מה קורה משיתוף פעולה, בלי קשר להבדלים בינינו" (צילום: גילעד שרים)

"כאוסטרלית, החיה כאן בקהילה עם אנשים מכל הרקעים", היא אומרת, "אני חושבת שהאתגרים של הקורונה היו הזדמנות לראות מה קורה משיתוף פעולה, בלי קשר להבדלים בינינו".

שרווין: "חיפה מדהימה בגיוון שלה, תחשוב על הקהילות השונות שיש פה במרחק של כמה עשרות קילומטרים. קהילות יהודיות מגוונות, הרבה סוגים של נוצרים, דרוזים, דוברי ערבית, דוברי עברית, בהאים. לדעתי העיר יכולה לגדול מהכרה במגוון הזה, להתאחד באזור הזה, שלעתים מואשם בזה שאנשים מורחקים אחד מהשני.

"להיות כאן במרכז העולמי הבהאי בחיפה, זו הזדמנות לראות מה אפשר ללמוד מהאתגרים האלו, ולהתאחד עוד יותר כקהילה. מעל ומעבר לרקעים השונים. הזמנים האלו מכריחים אותנו לשתף פעולה בשל המצב, ואני חושב שזו מתנה. אני מקווה שאני כאדם, ואנחנו כקהילה, נוכל לתרום את שלנו להתפתחות הזו".

"באמונה שלנו הנישואין הם בין גבר לאישה"

לצד היופי והדיבורים על אחדות ועל גיוון, הדת הבהאית לא מקבלת להט"ב. על פניו, אין נידוי חברתי של הומואים, לסביות, טרנס* ובי, אבל מי שבוחר לחיות ולקיים יחסי מין עם בני מינו אינו זכאי לכל הזכויות הקהילתיות, למשל לבחור ולהיבחר למוסדות הדת.

לצד היופי והדיבורים על אחדות ועל גיוון, הדת הבהאית לא מקבלת להט"ב (צילום: גילעד שרים)

שרווין: "אם יש זוג הומואים שרוצים להצטרף ולהיות בהאים, אני אומר להם ‘תראו, באמונה שלנו הנישואין הם בין גבר ואישה, והפעילות המינית גם. הם חייבים לדעת את זה, ואם הם מחליטים להצטרף, הם יכולים להיות בהאים, כי זה עניין של הלב. אבל אם אתה מחליט שלמרות החוקים אתה בוחר לחיות את החיים שאתה רוצה, להגיד ‘אני לא מאמין בחלק הזה’, אז חלק מהזכויות שלך נשללות".

אתם לא דוחים להט"ב, אבל להט"ב מרגישים לא מוזמנים.
"אם הם מרגישים ככה, יש משהו בעייתי. אם אני מסתכל על התורה של בהאא אללה, כתורה שבאה לעולם כדי לתרום ליחידים ולהמשכיותו של העולם, אני לא יכול לבחור במה אני מאמין ובמה לא, מה אני מקיים ומה לא".

Leave a Reply

Name *
Email *
Website