“המצב רק יחמיר”: עשור לפסיקה שהתירה להעסיק מטפלות זרות 24 שעות ביממה

במשך שלושת החודשים הראשונים בהם שהתה פריה שרמה בישראל, היא לא ישנה כלל. שרמה, במקור מקטמנדו שבנפאל, הגיעה לישראל בתחילת העשור הקודם כדי לעבוד בסיעוד, והחלה לטפל בקשישה בת 96. "היא צעקה כל היום והיא צעקה כל הלילה ולא יכולתי לישון", סיפרה שרמה בסרטון שהופק על ידי ארגון ‘קו לעובד’ בשנת 2014. בסופו של דבר בתה של הקשישה דאגה שתקבל תרופות הרגעה והצעקות פסקו. אחרי חודשיים היא נפטרה, ושרמה עברה לטפל בקשישים אחרים. גם אצל מעסיקיה האחרים היא סבלה מאוד מכך שהעבודה מתרחשת מסביב לשעון.

"כשאנחנו עובדות live in  (עבודה המשלבת מגורים אצל המעסיק), אנחנו גרות 24 שעות בחדר אחד", אמרה שרמה, "לא יכולות לצאת כשמתחשק לנו. אנחנו צריכות להיות עם המעסיק שלנו. אנחנו לא יכולות לצאת. לפעמים מאוד מתגעגעות למשפחה שלנו, אבל בזמן הזה אנחנו לא יכולות להיפגש עם אף אחד. יכולות להתקשר אבל לפעמים המעסיקים לא מרשים לטלפן."

עבודת הטיפול הסיעודי חורגת בהיבטים רבים מענפי עבודה אחרים. לעיתים הדאגה לצרכיו הבסיסיים של קשיש או אדם עם מוגבלות דורשת מהמטפלת להיות עמו פיזית במשך כל שעות היממה, בניגוד לעבודות המתוחמות בזמנים קבועים, או למשרות ‘גמישות’ בהן העובד קובע מתי יבצע את מטלותיו, לעובדות הסיעוד אין למעשה הפסקה מהעבודה. גם שינה בלילה, כמו במקרה של שרמה, יכולה להפוך לזמן עבודה. אך במקום להעניק לעובדות תגמול על המאמץ המתמשך, ולקבוע הגדרות מחייבות לזמני הפסקה ומנוחה, מערכת המשפט הישראלית בחרה בכיוון ההפוך: להחריג אותן מהחוק המחייב להעניק לכל עובד בישראל, מקומי או זר, שעות למנוחה.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

קשישה ומטפלת סיעודית בראשון לציון. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום:verbaska / Shutterstock.com)

השנה מציינים עשור לפסיקת בית המשפט העליון המכונה ‘פסק דין גלוטן’, שהחריגה את עובדות הסיעוד הזרות מחוק שעות עבודה ומנוחה. "פסק הדין היכה בתדהמה את קהילת זכויות העובדים והמהגרים", אומרת עו"ד חני בן ישראל שייצגה את העותרת, העובדת הזרה יולנדה גלוטן, בעתירה ובדיון הנוסף שנערך בעקבותיה. "זהו פסק דין תקדימי ובעייתי, בגלל שכל הרעיון של חקיקת עבודה הוא שזו חקיקת מגן. אפשר אולי להסכים על יותר, אבל לא על פחות. חקיקת עבודה נועדה לעובדים חלשים שלא יסתדרו בשוק בלעדיה". כיום משמשת בן ישראל כמנחת הקליניקה לזכויות פליטים ומהגרים במרכז הבינתחומי הרצליה, והיא חברה בקבוצת המחקר TraffLab- גישת עבודה לסחר בבני אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בראשון הקרוב היא תשתתף בכנס באוניברסיטת תל אביב שיעסוק בפסק הדין ובהשלכותיו, בו ינסו חוקרים ופעילים העוסקים בתחום להעריך מגמות שצפויות בשנים הבאות בעקבותיו.

יולנדה גלוטן הייתה מהגרת עבודה מהפיליפינים שעבדה בעבודות סיעוד ומשק בית. היא הועסקה כעובדת סיעודית על ידי קשישה בשם לאה יעקב, ונדרשה לשהות לצידה 24 שעות ביממה. בשנת 2001, לאחר שסיימה את עבודתה, היא פנתה לבית הדין לעבודה בתל אביב ותבעה תשלום על שעות נוספות על תקופת העבודה הרציפה. זו היתה תחילתו של הליך משפטי שנמשך כ-13 שנים בשלוש ערכאות משפטיות. בית הדין האזורי דחה את תביעתה של גלוטן, והיא ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, שאף הוא דחה את תביעתה, על אף ששופטיו נחלקו בדעותיהם. הנימוק עליו הסתמכה דעת הרוב הוא חריג שנקבע בחוק שעות עבודה ומנוחה, לפיו הוא לא יחול על משרות המבוססות על אמון אישי, או עבודות בהן המעסיק אינו יכול לפקח על שעות העבודה. גלוטן ערערה על פסק הדין לבית הדין הגבוה לצדק, שדחה אף הוא את ערעורה. ערעור נוסף שהגישה נידון בפני הרכב מורחב של שופטי בג"צ, ונדחה אף הוא בשנת 2013.

"ההנמקה של השופטים בפסק הדין בבג"צ גלוטן היא הנמקה בעייתית, שבעצם עשתה מהפכה בפסיקת העבודה", מסבירה בן ישראל "אחד הרעיונות עליהם היא מבוססת הוא שחקיקת העבודה לא מתאימה לתחום הסיעוד, מכיוון שהעובדות גרות בבית המטופל ויש טשטוש אינהרנטי בין פנאי לעבודה. הנמקה נוספת היא שיישום החוק יכביד על המעסיקים והם יישארו בלי טיפול. המשמעות היא שהאחריות החברתית להבטיח טיפול מונחת על כתפיהן של עובדות מוחלשות, והן אלה צריכות לממן את מה שאנחנו כחברה לא מוכנים לתת. קשה לחשוב על עובדות שצריכות יותר הגנה מהן. אלו עובדות שאין להן דרכים אחרות לפעול באופן חופשי בשוק העבודה, אחרי חמש שנים הן כבולות למעסיק, והן לא מאוגדות".

עו"ד חני בן ישראל (תמונה באדיבות המצולמת)

בפסק הדין כתבו השופטים שמדובר בסוגיה שמצריכה חקיקה אבל מאז שהוא ניתן לא נעשה דבר בתחום. ובפועל מה שקורה הוא יישום פסק הדין – החרגת עובדות הסיעוד הזרות מהחוק. החרגת העובדות מעלה חשש שקבוצות עובדים נוספות יוחרגו מחוקי העבודה. להחלטה יש גם היבטים נוספים מלבד מצבן של העובדות – היבטים מגדריים שקשורים לעולם העבודה והשפעת החוק על המטופלים בסיעוד.

אחד החששות של מי שעוסקים בתחום זכויות עובדים זרים הוא שההחרגה של עובדות הסיעוד היא פתח להחרגות של קבוצות עובדים נוספות, בשנתיים האחרונות התבטא יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון מספר פעמים בנוגע לתכניתו להחרגת העובדים הזרים בחקלאות משכר מינימום והפסקת תשלומי הפנסיה שלהם. "איזה היגיון יש בתשלום פנסיה או קרן השתלמות לעובד בחממות בערבה, שבעוד שלוש שנים יחזור לנפאל?", אמר. ביום שלישי השבוע אמרה איילת שקד בכנס של התנועה הקיבוצית שמפלגתה ‘ימינה’ מתחייבת לבטל את הפנסיה לעובדים הזרים בחקלאות.

"יכול להיות שאפשר לראות את המלצות שמחון כתולדה של רעיון שהתחיל החרגה של קבוצות עובדים מחקיקת מגן. יש כאן חשש להחרגה זוחלת", אומרת ד"ר הילה שמיר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחוקרת ראשית בקבוצת המחקר TraffLab. "זאת שאלה מהותית", היא מוסיפה, "בעיקרון הפסיקה בתחום העבודה מבוססת על אוניברסליות – היא חלה על כולם (מלבד חריגים כמו דיפלומטים). על כולם חלות אותן ההגנות, מתוך ההבנה ששוק העבודה הוא אקו סיסטם אחד. פסק הדין היה החרגה ראשונה בתחום, זה היה מהלך ראשוני וחריג. מאז המהלך הזה אנחנו רואים יותר שינויים כלפי מהגרי עבודה כמו שינוי בחוק ההודעה מוקדמת, לפיו עובדות סיעוד צריכות להודיע יותר זמן מראש על הפסקת עבודה". עם זאת, היא מציינת כי עד כה תפישת ההחרגה לא ‘חלחלה’ לתחומים אחרים בעולם העבודה, ונותרה בעינה רק ביחס לעובדות הסיעוד הזרות.

קשישה ומטפלת סיעודית בתל-אביב. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: משה שי / פלאש 90)

מיטל רוסו, רכזת תחום הסיעוד בקו לעובד, אומרת שפסק הדין פגע "בצורה חסרת תקדים" במעמד עובדות הסיעוד ובשעות המנוחה שלהן. "המשמעות היא שאם לפני היה קשה לעובדת לצאת למנוחה, היום אין שום חובה לאפשר לה את זה. השלכה נוספת שגם רואים בימים אלה היא החרגת עובדות הסיעוד מדברים אחרים. לאחרונה ראינו שחברי הכנסת קבעו שעובדי הסיעוד מוחרגים ביום הבחירות. יש יותר מ-55 אלף משפחות שמעסיקות עובדות סיעוד באופן חוקי, בשנים האחרונות נוצר מצב ששכר המינימום הוא גבוה יחסית ומאוד קשה למטופלים לשלם את כל הסכום. לא ניסו למצוא פתרון לכך שישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודה הזאת. והמצב הוא שיש ניצול מובהק, אם אפשר לשלם פחות, נשלם פחות. זו השפעה מתגלגלת לאורך השנים".

"עובדות הסיעוד הזרות הן הפתרון הזול ביותר למדינה", מוסיפה רוסו, "הן עובדות 24/6 בלי שעות נוספות שאין עובד ישראלי שהיה מוכן לתנאים האלה, ללא שכר מתגמל ומה שנחזה בעיני מעסיקים לשכר מאוד גבוה כי מראש תופסים אותן שעובדות שיסכימו לעבוד בלי הגבלה".

הפסיקה הציבה את המטפלים והמטופלים בשני צידי המתרס

יחסי עובד-מעביד מבוססים על שני צדדים עם אינטרס שונה באופן אינהרנטי, אך הפסיקה של העליון מיצבה את המצב הזה והעמיקה אותו. אחד הטיעונים הבעייתיים היה שמתן שעות נוספות יפגע במעסיק, במקרה זה המטופלים, שאין חולק על כך שהם אוכלוסיה מוחלשת בפני עצמה. אבל האם המטפלות הן אלה שצריכות לשאת את העול הכלכלי? בדעת המיעוט בהרכב המורחב, כתבה השופטת דאז אסתר חיות, כיום נשיאת בית המשפט העליון, כי "לגישתי ראייה זו של העובדים בתחום הסיעוד מזה והמטופלים הסיעודיים מזה כשתי קבוצות יריבות אשר כל הכרעה שתפעל לטובת קבוצה אחת תפגע בשנייה, אין לה מקום".

חיות ציינה כי לא רק המטפלים אחראים שהמטופלים יזכו לטיפול הולם – אלא גם המדינה, שצריכה להסדיר את הענף בהתאם. "אכן, ההכרעה בשאלה העומדת בפנינו יש לה השלכות כלכליות על כל אחת מן הקבוצות אולם, בעוד שהאחריות על תשלום שכרם של העובדים בתחום הסיעוד מוטלת על מעסיקיהם – המטופלים, האחריות על כך שקבוצת המטופלים הסיעודיים ככזו, ולא רק בעלי היכולת הנמנים עימה, יקבלו טיפול נאות אינה מוטלת ואין מקום להטילה על כתפיי המטפלים. הותרת המטפלים והמטופלים כמי שנאבקים אלה באלה בזירה הכלכלית לבדם יש בה משום הסרת כל אחריות מעל כתפיי המדינה ומוסדותיה בהקשר זה וגישה כזו אינה נכונה ואינה ראויה בעיניי".

בהקשר זה אומרת רוסו כי "מתעסקים כאן עם אוכלוסיות מוחלשות משני הצדדים מראש. מדובר בעובדות שמגיעות ממקומות עניים והמעסיקים הם קשישים ו/או נכים שהם אוכלוסייה מוחלשת. הרבה פעמים הביקורת נשמעת נגד העובדת, שיושבת בבית ומקבלת כסף. זה יוצר אנטגוניזם בין העובד למעסיק שנדרש לשלם את השכר הבסיסי שהן מקבלות".

בן ישראל מציינת כי תנאי ההעסקה עלולים להצמיח גם תופעות קשות כמו התעללות בקשישים על ידי מטפלים. "מבלי להמעיט בחומרה של מקרים ספציפיים, חשוב להבין את התמונה המלאה של מתכונת ההעסקה שלפעמים יש בה חוסר שינה כי המטופלים מתעוררים, יש קשר בין מתכונת העסקה שמזמינה שחיקה, תשישות שמשפיעה על החמלה. מי רוצה להשאיר את האנשים הכי יקרים לו אצל מישהי שמקבלת שכר רעב? יש קשר בין תנאי השכר ומה שהעובדת יכולה להעניק".

לטענת רוסו, הסיכוי שנראה שינוי באופן ההעסקה של העובדות הזרות הוא רק דרך שיתוף פעולה בין המשפחות שמעסיקות את המטפלות לבין המטפלות עצמן כנגד החרגתן מהחוק. "זה דבר קשה, אבל למעשה העובדות מאפשרות רווחה לקשיש וגם למשפחה שלו. מה שיכול להביא לשינוי של השוק הזה בתוך הסיטואציה הנוכחית הוא שיתוף פעולה בין הצדדים האלה. עבודת הטיפול היא כל כך משמעותית ורגישה, והיא דורשת הרבה אנרגיה גם מהמשפחה וגם מהעובדת".

ההיבט המגדרי

רוב מי שעובד בתחום הסיעוד הבית הן נשים. והסוגיה המגדרית היא חלק בלתי נפרד מהעניין. ניתן לראות את זה מפסק הדין של ההרכב המורחב, בו מי שנתנו את דעת המיעוט שהתנגדה להחרגת העובדות מהחוק היו שלוש השופטות בהרכב: מרים נאור, עדנה ארבל ואסתר חיות. ההיבט המגדרי של פסק הדין נוגע לתחום עובדים ביתיים. תחום שאינו מוסדר ושאלות ודילמות עולות ביחס אליו באופן תדיר. בכלל תחום הטיפול משוייך באופן קלאסי לנשים, וזהו תחום שאינו מוסדר עד הסוף, ניתן גם לראות את זה דרך בן משפחה מטפל, שהן לרוב בנות משפחה שמטפלות, קשה לסכום את זה, לקבוע לתחום הטיפול שעות מוגדרות. השאלה מהי סביבת עבודה, בתחום הסיעוד העבודה היא בבית המטופל ומכאן אפשר לטעון כי הגבול בין הפנאי לעבודה עלול להיות מטושטש.

לדברי שמיר אין ספק שיש פה היבט מגדרי, "גם דעת המיעוט בפסק הדין שניתן רק על ידי נשים על טיפול ואיך רואים טיפול. נשים באופן מסורתי מטפלות בבני משפחה וזה נחשב סקטור פרטי שעושים מתוך אהבה, מתוך אלטרואיסטיות", מבחינת העולם ארגון ה-ILO הוציא ב-2011 אמנה שנוגעת לעובדים הביתיים (domestic workers ), לדברי שמיר, "ההיבט הוא בנכונות של עולם העבודה לספור שעות טיפול. שהנשים מספקות בעצם תחושה אם נספור את השעות זה יהיה המון שעות ואנחנו לא רוצים לספור את השעות שהאם מטפלת בבית שלה, אבל היא כן עובדת באופן מסויים.

"יש כאן אלמנט מגדרי, אמירה שעבודת טיפול היא מצד אחד לא מסביב לשעון, מצד שני לא יודעים לספור אותה. יש המון תחומי עבודה שאי אפשר לספור בהם שעות. אם את בכוננות ואת יכולה לעזוב את המקום, או כוננות שאי אפשר לעזוב את המקום, יש כל מיני כללים לכל מיני פונקציות שקשה לאמוד אותם. ודווקא שזה מגיע לטיפול כמו עקרת בית משייכים אותה באופן קלאסי למגזר הפרטי. שם לא רוצים לבצע את האומדן הזה. יש המון דוגמאות לסוגי עבודה שהם לא מאוד שונים מטיפול, ובכל זאת מסרבים לספור את עבודת הטיפול. יש חרדת תמחור, לא באמת רוצים לאמוד, לדייק כמה זה לטפל".

העתיד: "הפתרון יתחיל מזה שגם המעסיקים יבואו לעזרת העובדות"

שופטי בג"צ חזרו והדגישו את הצורך בכך שהמחוקק יסדיר את נושא עובדות הסיעוד. אבל מאז שפסק הדין ניתן לא קרה דבר בתחום. זה קשור כנראה גם לכך שלעובדות הזרות אין כוח אלקטורלי והן לא מאוגדות בארגון עובדים. לדברי בן ישראל, "בג"צ לא חשב שפסק הדין יהיה סוף פסוק. העובדות הוחרגו, אבל בג"צ קרא למחוקק להסדיר ולתת גמול הוגן להעסקת העובדות בשעות ארוכות. המחוקק לא עשה כלום, למי עכשיו יש אינטרס לשנות לטובתן. עשור חלף ואין שום הסדר אחר". שמיר מוסיפה, "אני לא רואה כוחות פוליטיים שיביאו לשינוי המצב הזה. העובדה שמציינים עשור בלי שקרה דבר מבחינת המחוקק מעיד על זה. לעובדות אין כוח אלקטוראלי ופוליטי ולמעסיקים שלהן יש. ככל שמדובר בסוגיה שיש בה מתח בין עובד למעסיק, לא מפתיע שלא ראינו שינוי".

רוסו מתייחסת לנושא, "כוחות השוק יוצרים את הדרישה לעובדות ומכיוון שהן לא מקבלות שעות נוספות ואין להן אפשרות אחרת, לפעמים הן מתבקשות לעבוד בסופי שבוע, רואים השפעה שהיא לא רק מדרון חלקלק של פגיעה ועוד פגיעה בזכויות אלא גם ניסיונות  לנגוס עוד ועוד בשכר שלהן. בפועל ההשפעה היא לא רק במובן של עבודה ללא מנוחה מבחינת דיני עבודה אלא גם השפעה קשה על העובדת מבחינה אישית. העובדות משלמות סכומי עתק כדי להגיע ולאחר כמה שנים הן כבולות למעסיק. למדינה המצב הנוכחי נוח, גם שיבואו עובדות, גם שלא יתחתנו ויעשו ילדים. המדינה רוצה לרצות את המשפחות. לעובדות אין כוח אלקטורלי, הן לא מאוגדות. הפתרון יתחיל מזה שגם המעסיקים יבואו לעזרת העובדות".

בן ישראל מעלה שאלה נוקבת שנוגעת לחברה הישראלית, וההשפעה של פסק הדין והיעדר החקיקה על כלל החברה. "השאלה אם זה באמת בסדר, האם אנחנו כחברה חושבים שזה בסדר. אני כופרת באופן מוחלט בזה שזה מה שצריך לקרות, שזה הכי טוב שאנחנו יכולים כחברה. זה אולי הכי זול אבל לא הכי טוב בראיית זכויות עובדים, זכויות מטופלים. אבל זה נכון שהזולות של העובדות האלה באיזה מקום מונעת להידרש לסוגיות האלה באופן אמיתי, בתביעה לגבש מדיניות נורמלית לדבר הזה שהולך להעסיק אותנו עשורים. הגרעון הטיפולי יוצר תת מעמד של עובדות מהגרות בתנאים נחותים שנופלים מהמינימום, וזה הולך רק להחמיר ולהעמיק".

Leave a Reply

Name *
Email *
Website