הרצח שארע בשבת במתחם המחאה צ’ופ בסיאטל מאתגר את הקריאה לסדר חברתי חדש

הרצח שארע בשבת לפנות בוקר באזור האוטונומי בסיאטל, ארה"ב, מעלה, בין השאר, את השאלה האם אפשרית חברה ללא משטרה. מקימי המתחם, שמוחים במקום מזה עשרה ימים, נגד אלימות שוטרים, נאלצים כעת להתמודד עם אירוע קשה: ירי מרכב חולף בשני גברים שחורים – אחד מהם מת מפצעיו והשני פצוע במצב קשה.

נסיבות הירי נחקרות על ידי משטרת סיאטל, אך קשה לדעת איך החקירה תתבצע, משום שהיחסים בין "אזרחי" האזור האוטונומי ובין המשטרה המקומית הם לב הבעיה. צוותי רפואה של המתחם האוטונומי, שטיפלו נפגעי הירי, טענו כי הקשר עם גורמי הרפואה ואכיפת החוק המקומיים היו אטיים, ואילו במשטרה טענו שהמוחים חסמו את דרכם אל זירת האירוע.

קוראים לזה צ’ופ

שוטרי התחנה בשכונת קפיטול היל נטשו אותה ב-7 ביוני, לאחר תשעה ימים של הפגנות ברחובות הסמוכים. האזור, שנקרא בתחילה CHAZ – האזור האוטונומי של קפיטול היל (Capitol Hill Autonomous Zone) ובהמשך שונה שמו ל-CHOP – המחאה המאורגנת של קפיטול היל (Capitol Hill Organized Protest), הפך למתחם נטול שוטרים, בהנהגת מובילי המחאה, שהתעוררה בעקבות הריגתו של ג’ורג’ פלויד על ידי שוטר.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"הבעיה עם סיאטל היא שזה מתפשט", אמר בשבוע שעבר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ואיים להכניס למתחם חיילים. "תחזור לבונקר שלך", אמרה בתגובה ראש עיריית סיאטל, ג’ני דורקן.

תושבת העיר: "ואז המוני מפגינים הקימו את המחנה"

"האוטונומיה", מספרת ל’דבר’ חנה הרטמן (26) תושבת סיאטל, "הוקמה אחרי לילות על לילות של הפגנות. כשהמשטרה הבינה שהאלימות שלה מול המפגינים נראית רע, בכל פעם שצילמו את השוטרים משתמשים בגז נגד מפגינים, הם החליטו פשוט לנטוש את כל האזור. מצד המפגינים לא הייתה תכנית. כולם היו באווירה של ‘אוקי, מה עכשיו?’, ואז פשוט המוני מפגינים הקימו את המחנה.

תחנת המשטרה הנטושה ברובע קפיטול היל בסיאטל. "כשהמשטרה הבינה שהאלימות שלה מול המפגינים נראית רע, הם החליטו פשוט לנטוש את כל האזור" (צילום: VDB Photos / Shutterstock.com)

"היו שם כבר אוהלים, תחנות מים ואוכל ועזרה ראשונה. המשטרה נטשה, ואז אפשר היה להסתובב חופשי בכל האזור".

המפגינים הקימו גדר מחסומים שהקיפה חמישה בלוקים סביב התחנה. לאחר משא ומתן עם העירייה צומצם המרחב לשלושה בלוקים, כדי לאפשר לאמבולנסים לעבור.

מה זה בעצם צ’ופ

צ’ופ הוא מה שקורה כשתנועת Black Lives Matter פגשה את הרוח האנרכיסטית-היפית של סיאטל, בשילוב ההתנגדות העמוקה לשלטונו של טראמפ והמיאוס של צעירים רבים מהשיטה ומהמשטרה. ברחובות במתחם מתקיימים טקסים של ילידים אמריקאים ומופעי מוזיקה חיה; בשטח הוקמו גינות ירק, דוכני מזון חופשי, מרחבי אמנות ובעיקר צוירו אינסוף כתובות גרפיטי.

גינה קהילתית בצ’ופ. טו דו ליסט: להשקות את הצמחים, לעשות מהפכה, להרוס את הפטריארכיה, לכבד את הפרטיות של אנשים אחרים – לא לצלם בלי רשות (צילום: חנה הרטמן)

מסביב לבמה המרכזית מרוכזים אוהלי מגורים כשילדים והוריהם, סקרנים, חסרי בית, אנרכיסטים ואנשים שבשבועות האחרונים מחו כנגד האלימות המשטרתית המופעלת כלפי שחורים, מתווכחים, צועקים, חולמים על אפשרות של חיים אחרים ויוצרים אמנות.

"הכל לא בטוח, הכל פשוט משוגע, אני פה בגלל זה", אמרה פעילה אפרו-אמריקאית מהבמה המרכזית. "מותק, אם אתה מחפש עבודה, אז הנה התקבלת, זו העבודה, זאת העבודה המזויינת. מה שקורה כאן הוא יוצא מגדר הרגיל, מבולגן, לא בטוח ומפחיד, אבל החשש הוא לא מפני אלימות, אלא כי הולכים למשהו לא מוכר. זו הרגשה כאילו מתחילים כאן משהו חדש לגמרי".

אמן גרפיטי: "זה מקום די שליו בלי המשטרה"

פרי פורטר (30) המתגורר בשמונה השנים האחרונות בסיאטל לסירוגין, לקח חלק בציור של סיסמת המהפכה – BLACK LIVES MATTER, שהפכה לאחד הסמלים של המקום. "זה היה מעשה ספונטני ונטול אגו", הוא מספר ל’דבר’ בחילופי מיילים. "לא הייתי עד כה מאוד מעורב במה שקורה בתנועה שם, אבל אני מעודכן לחלוטין מכל החברים שלי ששם, על הדוברים ועל המתרחש".

View this post on Instagram

Each letter was designed by a black or indigenous artist. #BLM ????????‍????????(I did the first L) ???? @kylekotajarvi

A post shared by Perry Porter (@perrypaints) on Jun 12, 2020 at 8:17am PDT

פורטר, צייר וראפר שמתפרנס מהאמנות שלו: "את השחורות שלי אני מביע דרך אמנות. אני משלב את העולם שאני חי בו ואת העולמות שאני יוצר כדי להימלט מהמציאות. כולם מוחים בדרך שמתאימה שלהם, יש חוסר הסכמה, וויכוחים, אבל בסופו של יום זה מקום די שליו בלי המשטרה ש’אוכפת’ שם את הסדר".

סמל לאזלת ידה של המשטרה

לאורך גבול המתחם, המורכב מגדרות ברזל ופלסטיק שנשארו מהזמן שהציבה אותם שם המשטרה, יש מעברים דרכם נכנסים ויוצאים לאזור האוטונומי וממנו. בעקרון, כל מי שרוצה להיכנס מוזמן, ונרשם, אך אין צורך להציג תעודה מזהה. הפעילים מספרים שיש בשטח מאבטחים שנושאים נשק, אך לעומת המשטרה ופעילים של ארגוני ימין, שמגיעים למקום כדי לעורר פרובוקציות שיצטלמו טוב ברשת פוקס ניוז, כלי הנשק של המאבטחים בצ’ופ מוסתרים ואינם מוצגים לראווה.

ברוכים הבאים לאוטונומיה של קפיטול היל (צילום: VDB Photos / Shutterstock.com)

לפי הדיווחים האחרונים, המשטרה בסיאטל לא נכנסת לשטח האוטונומיה, אך עונה לשיחות המגיעות משם. בעלי העסקים בסביבה מודאגים, אך העיקרון של צמצום השפעתה של המשטרה הוא דרישת בסיס במחאה. הבעלים של חברה להשכרת רכב טען לפני ימים אחדים שאדם שחור, הקשור למחאה, ניסה לגנוב מהחנות שלו. הסיפור הזה הכה גלים בתקשורת הימין בארה"ב, והפך לסמל של אוזלת ידה של המשטרה מול המפגינים.

מחאה רדיקלית או מסיבות רחוב של היפים

"זה אזור אנטי-קפיטליסטי", אומרת הרטמן, "מחלקים את הכל בחינם, אבל גם קשה להגיד שיש שם אידאולוגיה אחת, אנשים פשוט באים והולכים. מטריד אותי שהדיון הציבורי עוסק פחות באלימות המשטרתית. לפני כן הסיפור היה שמשטרה משתמשת בגז נגד מפגינים לא אלימים, לילה אחרי לילה. ועכשיו הסיפור הוא: ‘תראו את ההיפים האלה שעושים מסיבת רחוב ו/או מהפכה אנרכיסטית’. יש אנשים שישנים שם, ואחרים שסתם באים לנגן או להסתכל על האמנות. חלק מהאנשים שהגיעו הם חסרי בית שהגיעו כי נעים שם ויש אוכל.

קיר מחאה וזיכרון. "לפני כן הסיפור היה שמשטרה משתמשת בגז נגד מפגינים לא אלימים. ועכשיו הסיפור הוא: ‘תראו את ההיפים האלה שעושים מסיבת רחוב" (צילום: VDB Photos / Shutterstock.com)

"אני לא בטוחה שיש תהליך מסודר לפתרון קונפליקטים, אבל אולי זה חלק מהעניין? כן ראיתי הרבה אנשים אומרים: ‘תראו מה אפשר לבנות בלי משטרה’, אז במובן הזה כן יש אידאולוגיה של ביטול משטרה".

הוויכוח על תפקיד המשטרה: להפסיק את המימון

הוויכוח על תפקידי המשטרה בארה"ב ותפקודה אינו חדש. דיויד בראון, אמריקאי שחור, מפקח משטרת דאלס לשעבר, אמר עוד ב-2006, באירוע לכבוד סיום כהונתו: "אנחנו מבקשים מהמשטרה לעשות יותר מדי דברים במדינה שלנו. אנחנו מטילים כל כישלון חברתי על המשטרה ומצפים ממנה שתפתור אותו. תקצוב חסר של בריאותו הנפשית של הציבור? נותנים למשטרה לטפל בזה. תקצוב חסר של טיפול במכורים לסמים? ניתן לשוטרים להתמודד עם זה".

אחת הדרישות המרכזיות בצ’ופ היא "להפסיק את המימון של המשטרה". זהו אחד הצעדים הממשיים שתנועת המחאה הטרייה בארה"ב מסכימה עליו, גם אם באופנים שונים. השנאה למשטרה לא נולדה בעקבות מותו בחנק של ג’ורג’ פלויד. אלימות המשטרה בארה"ב כלפי שחורים ומיעוטים לא חדשה, והדרישה לצמצום הנוכחות של המשטרה היא בעצם תביעה לסדר חברתי חדש, ואולי משוחרר ושוויוני יותר.

הפגנה ברובע קפיטול היל בסיאטל. "ברור שמערכת השיטור לא מגינה על הקהילה שלנו" (צילום: Real Window Creative / Shutterstock.com)

תשעה מתוך 12 חברי מועצת העיר מיניאפוליס במיניסוטה, שם חנק השוטר את פלויד למוות, תמכו בתחילת החודש בפירוק המשטרה המקומית. "ברור שמערכת השיטור לא מגינה על הקהילה שלנו", אמרה חברת מועצת העיר ליסה בנדר לסי.אן.אן. "אנחנו מתחייבים לסיים את מערכת היחסים הרעילה עם המשטרה בעיר, ולעשות סוף לשיטה הקיימת. נצטרך לבנות את המערכת מחדש בצורה שתשמור באמת על ביטחוננו".

ראש העיר ג’ייקוב פריי, שהואשם על ידי הנשיא טראמפ שהוא שמאלן קיצוני ואנרכיסט, הודיע כי יתנגד למהלך, אך בשל תמיכת רוב חברי מועצת העיר המהלך ייצא לפועל.

גברים לבנים אוחזים נשק חם

"המשטרה בארה"ב התחילה ככוח לבן לגמרי, גברים לבנים, זה האתוס", מסבירה ד"ר אראלה שדמי, סגן ניצב בגמלאות, קרימינולוגית המתמחה בחקר משטרה ושיטור ופעילה פמיניסטית. "המשטרה הוקמה בסוף המאה ה-18, בזמן התגבשות המדינה המודרנית, כשהמדינה רצתה שליטה, והבורגנות רצתה שיהיה מי שישמור עליה. השוטרים האמריקאים, להבדיל מהבריטים, אחזו בנשק חם מההתחלה.

אראלה שדמי. "שיטור קהילתי מדבר עם האנשים. מדובר בשינוי תרבותי של הדי.אן.איי המשטרתי" (צילום: דליה נתן/ויקימדיה קומונס)

"המחאה בארה"ב בעקבות הרצח של פלויד היא גם נגד האי שיוויון, בתי הכלא שמלאים שחורים על לא עוול בכפם. השיטה, מאז שג’וליאני היה ראש העיר של ניו-יורק, היא שלוש פסילות ואתה בפנים, בכלא, בלי שאלות, לא חשוב מה עשית.

"האם ג’וליאני באמת הצליח להוריד את הפשיעה בעיר בשנות ה-90? יש על זה ויכוח גדול", מבהירה שדמי. "מסוף שנות ה-80 בכל ארה"ב היתה ירידה בפשיעה. ג’וליאני עשה דברים נוראיים – הוא דחק את השחורים, רדף את ההומלסים ולא דאג להם לרווחה, ככה שזה לא הפתרון לפשיעה.

"המקום היחידי שבו ניסו ליישם שינוי עמוק של המשטרה היה לפני כמה שנים קמדן בניו ג’רזי, עיר עם פשיעה חמורה. הם לא ביטלו את המשטרה, הם שינו את היחס, העבירו תקציבים לרווחה, העסיקו שוטרים חדשים, והיתה ירידה בפשיעה".

המחאה בארה"ב בעקבות הרצח של פלויד היא גם נגד האי שיוויון, בתי הכלא שמלאים שחורים על לא עוול בכפם. השיטה, מאז שג’וליאני היה ראש העיר של ניו-יורק, היא שלוש פסילות ואתה בפנים, בכלא, בלי שאלות, לא חשוב מה עשית"

"אנחנו פועלים בשיטה של הפחתת חיכוך ודיאלוג", אמר מפקד כוח המשטרה בקמדן, ג’ימס זסקהאים בראיון לבי.בי.סי. "זה המיקוד שלנו – לבנות שיתופי פעולה עם הקהילה ומחלקות אחרות". מספר התלונות של אזרחים על אלימות שוטרים צנח בעיר מ-65 ב-2014 לשלוש בלבד ב-2019, ומספר הרציחות ב-2018 היה שליש מאשר שש שנים קודם לכן. קמדן היא גם אחת הערים היחידות בהן הצטרפו שוטרים לצעדות המחאה בעקבות מותו של פלויד.

"צריך חריש עמוק כדי לשנות את התרבות המשטרתית"

שדמי מצננת את ההתלהבות מהנסיון בקמדן. "במאמר של בן המקום, נטען שמה שעשו עם המשטרה הוא חלק מתהליך מתוחכם של ג’נטריפיקציה. רצו שיבוא אנשים לבנים".

על אפשרות של מדינה בלי משטרה, היא אומרת: "זה אפשרי, אבל צריך חברה אחרת. צריך שינוי חברתי גדול, גם בגלל הקורונה, בגלל הגלובליזציה בגלל הקפיטליזים ובגלל מכונת המלחמה.

"יש ניסיונות לשנות את המשטרה בלי סוף, למשל דה-אסקליזציה, או הכלה, כלומר כששוטר נתקל בסכסוך או בעיה הוא צריך להרגיע את הרוחות. הייתי בצוות ייעוץ למשטרת סינגפור והייתי עדה לדברים מדהימים, אחד מהם הוא החובה של המשטרה לערוך ביקור בכל בית לפחות פעם בשנה, באופן אישי. ככה עולים על אלימות בבית, ועל בעיות. זו דיקטטורה, אז לא הכל שם מושלם, אבל זו דוגמה לשיטור קהילתי כמו שצריך להיות.

"שיטור קהילתי מדבר עם האנשים, היו בכירים במשטרה שניסו לעשות את זה, אבל מדובר בשינוי תרבותי, של הדי.אן.איי המשטרתי. צריך חריש עמוק, כדי לשנות את האתוס או התרבות המשטרתית, צריך מפכ"ל שזו תהיה המשימה שלו".

"הקשבה לקהילה היא לא חולשה"

קשה לדעת בשלב הזה לאן יוביל הניסוי החברתי-כלכלי-פוליטי בסיאטל. בין אם מדובר באוטונומיה משוחררת, מושבת היפים, פסטיבל מחאה, כפר עירוני או מחאה שתלך ותדעך, נראה שלנשיא האמריקאי הנוכחי יש בהחלט בסיס לחשש שלו שגבולותיו של צ’ופ לא מסתיימים בבלוקים מסביב לתחנת המשטרה.

אהבה + זעם – ב.ל.מ – בלק לייבז מטר (צילום: חנה הרטמן)

"אחד הדברים שהנשיא הזה לעולם לא יבין", אמרה ראש העיר סיאטל, ג’ני דורקן, לאחר נטישת תחנת המשטרה באזור צ’ופ, "הוא שהקשבה לקהילה היא לא חולשה. שיטור לעולם לא יהיה אותו הדבר בסיאטל וברחבי אמריקה".

"הייתי אפרו-אמריקאי לפני שלבשתי את מדי כיבוי האש", אמר מפקד כוחות כיבוי האש בסיאטל, הרולד סקוגינז, שנפגש עם נציגי המוחים ונענה לחלק מדרישותיהם, "ההתנסות האישית שלנו משפיעה על ההחלטות המקצועיות שלנו".

Leave a Reply

Name *
Email *
Website