חוות הדעת הביטחונית בנושא אסדת לוויתן התקבלה רק אחרי ההחלטה על מיקומה

המסתורין העמוק לגבי הדרך בה התקבלה ההחלטה לגבי מיקום אסדת לוויתן לא הוסר עדיין, אך מידע חדש שהגיע לידי דבר ראשון חושף כי לא היה ברשות משרד האנרגיה מסמך בטחוני בנושא, והשמעת הטיעון הביטחוני לגבי מיקום האסדה היה מבוסס רק על אמירות בעל-פה. אם אכן היה מסמך בטחוני, כיצד לא שמעו עליו במשרד הביטחון?

רוב מקבלי ההחלטות במדינת ישראל בוחרים שלא לעסוק במאבק לגבי מיקום אסדת לוויתן, הנתפס כעובדה מוגמרת. רק חברת כנסת אחת – יעל כהן פארן (המחנה הציוני) – תומכת בו, וגם היא מתקשה להתמודד עם השאלה כיצד ניתן לממן שינוי החלטה כה דרמטי.

הפגנה מול משרד ראש הממשלה להרחקת אסדת הגז לוויתן (שומרי הבית)

עם זאת, המאבק לגבי מיקום האסדה, המובל בידי ארגון "שומרי הבית" מצליח לשאת מספר פירות משמעותיים. הארגון הצליח לגרום לחברת נובל אנרג’י להתאים את שטחי העבודה שלה, שחרגו במעט מהיתר העבודה שלה, סיים גיוס מוצלח של חצי מליון שקל במימון המונים, ותרם לגילוי פרטים מעניינים לגבי הליך קבלת ההחלטה בנוגע למיקום אסדת הגז.

כעת מתברר, שלא רק שהתכנית המקורית של נובל אנרג’י הייתה להקמת אסדה צפה, גם שני שרי הביטחון הקודמים כלל לא עסקו בכך. לא רק זו, אלא בידי משרד האנרגיה לא עמד שום מסמך רשמי המציג עמדה ביטחונית, אלא רק אמירות בעל פה מצד גורמים ביטחוניים, שטענו שיש להעדיף אסדה מקובעת קרובה יותר לחוף. מקור אחר סיפר לדבר ראשון שגם נובל אנרג’י שמעה מסרים דומים בעל פה, וגם לה לא סופק שום נייר בנושא.

התוצאה הייתה שהחברה נטשה את תכניתה המקורית, ובפברואר 2016 הגישה תכנית פיתוח לאישור משרד האנרגיה לאסדה מקובעת קרובה יחסית לחוף, אותה אישר המשרד בתוך שלושה חודשים. האישור ניתן לפני שפורסמו נתוני זיהום האוויר של אסדת "תמר", בתחילת 2017, ובהם נחשף כי האסדה פולטת חומרים לאוויר בהיקף שגדול בהרבה מהצפי, מה שדרבן במהלך 2017 ועד היום את המחאה הציבורית כנגד מיקום לוויתן.

אסדת הגז מעל מאגר תמר (צילום: משה שי / פלאש 90).

למעשה, רק ביולי 2018, במסגרת הוויכוח הציבורי על תהליך קבלת ההחלטות בנושא, הוגשה לשר הביטחון פנייה ממטה שר האנרגיה, המבקשת לקבל את עמדת צה"ל בכתב, לאחר שעד כה הוצגה רק בעל פה.

שרי ביטחון לשעבר מכחישים כי קבעו עמדה בנושא

בוועידת האנרגיה והעסקים האחרונה, שהתקיימה בכפר המכבייה,  אמר סגן הנשיא לעניינים אזוריים בחברת נובל אנרג’י, ביני זומר, כי תכנית הפיתוח הנוכחית היא השישית במספר שנשקלה כאשר "משרד הבטחון דרש שנקרב לחוף כמה שניתן, מה שדחף אותנו לפרויקט עליו הלכנו". אמירה זו של זומר, היא אחת האמירות השנויות ביותר במחלוקת.

משרד הביטחון הכחיש בעבר את הטענה הזו, וכל טענה לפיה משרד הביטחון בכלל הכתיב את מיקום האסדה. גם שר הביטחון דאז, משה יעלון, הכחיש שהדבר כלל הוצג בפניו ואף כתב תצהיר בנושא ופנה למבקר המדינה לבדיקת ההחלטות.

התצהיר של בוגי יעלון

בפגישה שערך בתחילת השבוע עם הפעילים המתנגדים למיקום האסדה, אמר גם שר הביטחון שהחליף את יעלון, אביגדור ליברמן, כי " בתקופתי כשר ביטחון לא היכרתי שום דו"ח בטחוני בנושא מיקום אסדות הגז, לא ביקשתי דו"ח כזה ולא התקיימו במשרד הביטחון דיונים בנושא זה. אם השר שטייניץ היה מבקש דו"ח ביטחוני מסוג זה, כשר בממשלה הוא היה חייב לעבור דרכי, שהרי הוא מנוע מלפנות ישירות לצה"ל. לא התקיימה כל פנייה כזו של השר שטייניץ אלי בתקופת כהונתי כשר ביטחון".

הדברים סותרים את המידע לפיו פניה כזו אכן נעשתה, אך רק בחודש יולי 2018, במקום בזמן הקובע – בין פברואר ליוני 2016, או קודם לכן, כאשר הוצגה לציבור הרוחב ולמשקיעים התכנית להקמת אסדה צפה.

האם בכירי משרד האנרגיה נשאו את שם הטיעון הביטחוני לשווא?

גורמים במשרד הביטחון מעולם לא הגיבו רשמית, אך רמזו כי להם לא היה חלק בהחלטה על מיקום אסדת לוויתן. הדבר נתמך גם בהחלטת חיל הים לרכוש ספינות חדשות ויקרות, מסוג סער 6, במובהק לשם הגנה על מאגרי הגז בעומק הים. עלות רכש הספינות היא 1.85 מיליארד שקל, כששליש מתוכה מסובסד על ידי ממשלת גרמניה. החוזה לגביהן נחתם ב-2015, והן הוזמנו מתאגיד טיסנקרופ, עסקה הנחקרת כחלק מפרשת הצוללות. כל הרכש הזה היה מבוסס על ההנחה שהספינות יאבטחו אסדות בלב ים, כולל אפשרות להטעין עליהן מערכת כיפת ברזל. אסדות קרובות, לעומת זאת, ניתן לאבטח גם בעזרת מערך הספינות הקיים של חיל הים.

עם זאת, במשרד האנרגיה טענו כי נלקח בחשבון השיקול הביטחוני, כנראה מבלי שהיה בידיהם כל מסמך רשמי בנושא. יוסי וירצבורגר, הממונה על הנפט במשרד הארגיה, שאחראי על אישור תכנית הפיתוח, הזכיר את השיקול הביטחוני בשיחה עם "דבר ראשון" באפריל 2018. הוא גם הסביר את מנגנון מתן האישור: לכאורה, המדינה כלל לא קבעה את מיקום האסדה, אלא רק אישרה את הבקשה של חברת נובל אנרג’י לפתח את המאגר בעזרת אסדה מקובעת קרובה.

בראיון לתכנית "סדר יום" ברשת ב’, באוגוסט 2018, אמר מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי כי עמדת צה"ל נמצאת ברשות משרד האנרגיה, וכי היא תומכת באסדה מקובעת קרובה. "באופן חד משמעי, שחור על גבי לבן", טען אדירי.

אודי אדירי,מנכ"ל משרד האנרגיה. (צילום: דבר ראשון).

למרות הטענה של אדירי, לדבר ראשון נודע כי עמדה כזו לא הייתה קיימת בידי משרד האנרגיה בזמן  בו התקבלה ההחלטה ב-2016. אדירי התחייב כי "האינטרס היחיד שמביא אותי לשיחה הזו, היא שאנחנו מקדמים היום תכנית שהיא הנכונה וההכרחית לציבור במדינת ישראל, והציבור נמצא תחת מסע של הפחדה".

חשוב לציין, כי במשרד האנרגיה וגם במשרד הביטחון טענו תמיד שהשיקול הביטחוני הוא רק אחד השיקולים, ואין לו משקל מכריע, אלא שלפי המידע שהגיע לדבר ראשון, אותם המסרים בעל פה לחברת נובל אנרג’י היו דווקא גורם מכריע בשינוי מצידם, שבעקבותיו נולדה תכנית האסדה הקרובה. באופן רשמי, הדו"חות של נובל אנרג’י מספרים סיפור אחר, לפיו שיקול כלכלי של פיתוח בשלבים הוא הגורם לשינוי.

שקף מתוך מצגת בכנס אנליסטים של נובל אנרג’י ב-2012, המציג אסדה צפה עבור מאגר לוויתן

מי מרוויח מקירוב האסדה?

עד כה אין הוכחה ברורה לכך שיש גורם שמרוויח באופן חד משמעי וברור ממתווה הפיתוח באמצעות אסדה מקובעת וקרובה. טענות בנושא הועלו כלפי בז"ן, שתזכה להזרמת הקונדנסט אליה כחלק מתכנית הפיתוח, טענה שהוכחשה על ידי בז"ן ונתמכת בכך שבז"ן לא הסכימה בינתיים לחתום על שום חוזה רכש לקונדנסט. מנגד, ייתכן שמדובר רק בטקטית משא ומתן, או בעמדת "תחזיקו אותי" שמיועדת דווקא להתנגדות הצפויה של ארגוני סביבה להזרמת הקונדסט בצנרת יבשתית, בכדי להציג עמדה לפיה הקונדנסט נכפה על בז"ן והיא כלל לא ביקשה אותו.

השערה זו, כמו גם השערות אחרות לא בוססו, וייתכן כי איש לא מרוויח ממנה כיום, והיא בבחינת החלטה שהשתבשה, אך המחיר של השינוי שלה הוא גבוה מכפי שמישהו ממקבלי ההחלטות בישראל מוכן לשקול, בייחוד לאור עמדת המשרד להגנת הסביבה, לפיה תכנית הפיתוח כלל לא נושאת שום סיכום בלתי קביל.

כך או אחרת, הספקות לגבי תהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל בנושא פיתוח מאגרי הגז הטבעי הולכים ומעמיקים.

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה כי "תוכנית הפיתוח היחידה שהוגשה למשרד התייחסה לאסדה קרובה לחוף, ועל כן ממילא לא הייתה שום הנחייה לשינוי תוכנית. שיקולים ביטחוניים היו חלק ממערכת השיקולים למיקום האסדה. כפי שהציגו הן השר והן המנכ"ל בתקשורת, עמדה כתובה של  מערכת הביטחון בעניין ההשלכות הביטחוניות של מיקום האסדה הועברה לידי משרד האנרגיה, לרבות ניתוחים מקצועיים של מערכת הביטחון. כמו כן נערכו דיונים מקצועיים בנושא עם אנשי מערכת הביטחון. לפיכך, הטענות המוצגות בכתבה לגבי דברי השר והמנכ"ל בתקשורת אינן נכונות".

תגובת המשרד לא מתייחסת לשאלה מתי נכתבה ההערכה הביטחונית, ומתי היא הגיעה לידי משרד האנרגיה. היא גם לא מסבירה כיצד מסמך כזה מתיישב עם הצהרות של שני שרי הביטחון לפיו הם לא מכירים מסמך כזה, בוודאי שלא בתקופה הרלוונטית להחלטה – בין פברואר ליוני 2016. האם במשרד האנרגיה עקפו את משרד הביטחון ודיברו ישירות עם בכירים בצה"ל בעל פה, ועל בסיס שיחות בעל פה הסיקו שיש עמדה מוצקה למערכת הביטחון בעד אסדה קרובה?

Leave a Reply

Name *
Email *
Website