חנוכה: כל מה שצריך לדעת על החג


נר חנוכה עם הרב ברלנד (2)

הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול. (שבת כ"א:). נס פך השמן אשר על ידו הודלקה המנורה בבית המקדש ידוע. לזכר נס זה תיקנו את שמונת ימי החנוכה. אך לא בכדי היה הנס דווקא במציאת פך אחד של שמן.

רמז יש כאן. הגמרא מביאה במסכת בבא בתרא (דף קמ"ד) תקנת חכמים, כי המשיא אשה לבנו הגדול בבית, קנאו הבן לאותו בית. אמנם אם האב משתמש בבית, לא קנאו. וביארו האמוראים שם כי בשימוש כל שהוא של האב בדירה, גילה בדעתו שמשאיר ברשותו את הבית, וכי לא נתכוון להקנותו לבנו.

מובא שם בגמרא כי רב אשי השיא את בנו ותלה ‘אשישא דמשחא’. כדי שלא יזכה הבן בבית. מהי אותה ‘אשישא דמשחא’? פירש הרשב"ם שהוא כוס מלאה שמן. אולם רבינו גרשום והר"ן הסבירו זאת דווקא כ’פך של שמן’. הלא דבר הוא!

ונראה לבאר כי בא ללמדנו רמז נפלא לגבי מציאת פך השמן בימי החנוכה. כוונת הדברים לרמז כי למרות המצב הקשה בו היו שרויים בני ישראל תחת עול היוונים. ולמרות שייתכן שהרגישו "כי נמכרנו אני ועמי" וכי מפני חטאינו אין לנו שייכות ולא זכות בבית המקדש. מ"מ רצה הקב"ה שנדע ונבין שהוא בעל הבית הגדול והקדוש הזה, והוא לא הוציא את ביתו בית המקדש מרשותו. ועל אף שכל כלי הבית נהרסו ונשברו. עדיין שייר בעל הבית פך אחד של שמן, כדי לגלות שאין בדעתו להוציא את בית המקדש מרשותו. כי לא יטוש ה’ עמו ונחלתו לא יעזוב. (ע"פ השיר והשבח)

להודיע חיבתן של ישראל

האבודרהם הקשה בשם בעל העתים, למה אין אנו עושים חנוכה תשעה ימים משום ספיקא דיומא, כשם שעושים בחו"ל תשעה ימים בחג הסוכות. היו שתרצו כי אמנם כן, הנס היה רק שבעה ימים ומה שתקנו שמונה ימים הוא משום ספיקא דיומא. אמנם כבר העיר בעל ה’ברוך טעם’ בהגהותיו על השולחן ערוך כי לא יתכן לומר כן. שאילו הדלקת הנר ביום השמיני היה משום ספק, היו צריכים להדליק ביום השמיני רק שבעה נרות. וכתב שלזה התכוון בעל השולחן ערוך בלשונו: "מכאן ואילך, מוסיף והולך אחד בכל לילה, עד שבליל אחרון יהיו שמונה". כי רצה להדגיש שההדלקה בליל שמיני אינה משום ספק אלא מעיקר הדין נתקנו שמונה ימים והיום השמיני אינו בא על ספק. ושאל על כך בעל האדמו"ר רבי משה טייטלבוים זצ"ל בעל ה’ברך משה’: מדוע באמת לא חששו בחנוכה לספיקא דיומא כמו בכל שאר המועדים?

ותירץ על פי מה שכתב מרן ה’חתם סופר’ זצ"ל. כי הטעם שהקילו חז"ל ואבותינו הקדמונים בספק יום הכפורים ולא הקפידו לעשותו שני ימים. שכן האמת יורה דרכו, כי הגם שמחויב אדם לחוש לכל הספיקות כדי לצאת ידי שמים, ולהיזהר שלא יבא ליגע באיסור דאורייתא. מכל מקום אין המצוות מקובלים לפני הקב"ה אלא כשעושה את המצווה בוודאות. שיודע בבירור שזה אסור וזה מותר. אך כאשר עושה את הדבר רק מחמת הספק, איננו מקובל כל כך לפני הקב"ה.

ומטעם זה לא תקנו שני ימים יום כיפור, שלא רצו שתהא כפרת כל ישראל תלוי בספק יום זה או יום זה. כי אז לא יהיה שום יום מכפר כפרה גמורה. על כן הניחוהו ליום אחד וסמכו על רוב השנים שאין אלול מעובר ולא חששו. עכ"ד המתוקים של החת"ס.

ומכאן נקיש את הדבר לימי החנוכה: ה’פני יהושע’ שואל: כיוון שהיו יכולים להדליק בשמן טמא, שהרי הותרה טומאה בצבור. למה טרחו כל כך להביא שמן אחר? ומדוע לא השתמשו בשמן הטמא? ואומר, כי עיקר הנס, לא נעשה אלא להודיע חיבת המקום עליהם. וכיוון שנגאלו גאולה שלימה מיד מלכות יון הרשעה, מלכות שגזרה על ישראל: ‘כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל’, ועוד כמה גזירות. עתה כאשר נגאלו, ונעשה להם נס גדול ששלטו בשונאיהם, נעשה להם נס זה דווקא ע"י הנרות. כי הנרות הינם עדות לישראל שהשכינה שורה בהם. לכך נעשה להם נס בזה העניין שהיה עת רצון. להודיע שחזרו לחיבתן הראשונה. ע"כ.

ועל פי זה אומר ה’ברך משה’, כי מאחר שכל טורח הנס של חנוכה בא להראות גודל חיבתן של ישראל לפני אביהם שבשמים. בכל שנה ושנה בהגיע תור ימי החנוכה, חוזרת ומתגלה לכל באי עולם אותה חיבה גדולה ויתירה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. על כן לא רצו חכמי ישראל לתקן בחנוכה ספיקא דיומא. שלא תהא אהבה וחיבה זו תלויה ועומדת בגדר ספק. אלא רצו כי בכל שמונת ימי החנוכה, יהיה נראה בעליל, בוודאי ובברור, גודל חיבת המקום עלינו.

ובזה מצאנו טוב טעם, למה שקוראים ליום השמיני בשם ‘זאת חנוכה‘ כי ביום השמיני כאשר אנו מדליקים שמונה נרות ולא שבעה , מוכיח על מצות חנוכה שקיימנו בכל שמונת הימים כשלימות הנרצה, באופן של וודאי ולא באופן של ספק. ונתגלה חיבתן של ישראל באופן ודאי וברור בלי שום צל של ספק. ע"כ.

חיבתו של המלך לעמו

"בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים" (מתוך "מעוז צור") לכאורה מדוע מייחסים את קביעתו של החג לבני בינה דווקא? ועוד יש להתבונן, למה נזקקו כלל לנס הזה, הלא אם לא היה נמצא שמן טהור, היו פטורים מלהדליק את המנורה. לפי הכלל של ‘אונס רחמנא פטריה’? כמו כן ידועה קושיית המפרשים, מדוע קבעו שמונה ימים בימי החנוכה הלא לא נעשה הנס אלא ז’ ימים?

מסביר זאת הגאון רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע על פי מאמר חז"ל: נר המערבי עדות שהשכינה שורה בישראל. ורצה הקב"ה להראות חיבתו לישראל להודיע "כי אני ה’ השוכן אתם בתוך טומאתם" (ויקרא ט"ז). וכפי שפירש רש"י השוכן אתם בתוך טומאתם, אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם. אף בעת שהכל היה טמא, שרתה השכינה ביניהם. ולכך עשה להם הקב"ה את הנס הזה והמציא להם פך שמן טהור, לעדות כי השכינה שורה ביניהם.

נמצא אם כן, שמציאת פך השמן הטהור היה הנס בעצמו. שבזה נתגלה אהבתו וחיבתו של הקב"ה לישראל גם בזמן טומאתם.

ובעוד שאת הנס של שבעת הימים הבינו כולם, את משמעות הנס של היום הראשון, לא הבינו כולם. את הדגש הזה של גילוי אהבת הבורא לעמו, את זה הבינו רק "בני בינה". אלו צירפו את הנס של יום הראשון לנס של ז’ ימים וקבעו אותו לשמונה ימים.

נשיקה מאבא

רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר, דרש בעניין חנוכה באופן שכולו השראה, להבין את רוממות הימים הללו: הוא הביא את דברי הגמרא (שבת כ"א ע"ב): מאי חנוכה? על איזה נס קבעוה? (רש"י) דת"ר וכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים בהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי נצחום. בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן וכו’ נעשה נס והדליקו ממנו שמנה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. משמע מברייתא זו שההלל וההודאה נקבעו על נס פך השמן.

ויש להתבונן בדבר הרי באותו הזמן עמדה כנסת ישראל בסכנת כיליון רוחני רח"ל, וכמו שאנו מזכירים בתפלה, "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". ונעשו להם ניסים גדולים. "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים … ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה". לכאורה הדעת נותנת שעיקר ההודאה הייתה צריכה לבא על הצלה זו, ומה ערכו של נס פך השמן שבא כדי לאפשר להם לקיים מצות הדלקת המנורה עוד שבעה ימים, לעומת נס ההצלה שעל ידו התאפשר להם לקיים את כל התורה כולה לדורי דורות. ואף כי נס פך השמן היה נס גלוי לעומת נס ההצלה שהיה נס נסתר. לכאורה לעניין ההודאה שלנו אין כלל מעלה לנס גלוי על פני נס נסתר, כי ההלל וההודאה אינן אלא על מה שאנו קבלנו. ומי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק. ומה המיוחד בשמן זה?

וביאר את הדברים על פי משל: במשפחה אחת היה יהלום יקר ערך, אשר היה ירושה להם מדור דור. פעם אחת נאבד היהלום. בני המשפחה הצטערו צער גדול מאוד, והם טרחו בכל כוחם לחפשו. לאחר עמד אביו ונשקו על ראשו. שמחת המשפחה כולה הייתה רבה מאוד ובכללם שמח גם הילד המוצא. אך שמחה מיוחדת הייתה לו לילד בשל הנשיקה שקבל מאביו.

ע"פ מהלך זה מסביר רבי חיים שמואלביץ את ענין נס פך השמן. ודאי התועלת שיצאה ממנו הייתה קטנה לאין ערוך מהתועלת אשר יצאה מנס הניצחון ולא יצא מנס זה אלא הקדמת קיום מצות הדלקת נרות המנורה בשבוע ימים. אולם בנס זה התבטאה אהבת הקב"ה לכלל ישראל. אהבה אשר היה כדאי לעשות עבורה שינוי בטבע. הייתה זו המיוחדת אשר זכו לה. ועל הארת פנים זו שזכו לה כלל ישראל אנו מודים ומהללים. עכ"ד.

כדאי להיות צדיקים

"מסרת גיבורים ביד חלשים וכו’ וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך" – והקשה הגאון רבי מאיר אש זצ"ל. מה הנס בניצוחם של: "עוסקי תורתך" על הזדים? הכי משום שהם צדיקים לא ינצחו את האויבים?

וביאר זאת על פי הגמרא (מעילה יז) המספרת כי פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל, שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם וכו’. אמרו, מי ילך ויבטל את הגזירה? ואמרו, ילך רבי שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בניסים, ואתו רבי אלעזר ברבי יוסי.

בתוך הדרך יצא לקראתם בן תמליון (והוא שד) אמר להם: "אם רצונכם אבוא גם אני עמכם". בכה רשב"י ואמר: "שפחה של בית אבא (והיא הגר, שפחת שרה) נזדמן לה מלאך שלש פעמים זה אחר זה, ואני אפילו פעם אחת לא נזדמן לי "מלאך"? אמר, יבוא הנס מכל מקום ובוא עמנו.

הקדים בן תמליון ונכנס בגופה של בת הקיסר ונשתגעה. וכשבא רשב"י יצא ממנה. אמר להם (הקיסר) שאלו מה שאתם רוצים לשאול, והיכנסו לאוצר המלך ליקח משם כל מה שתרצו. נכנס רבי שמעון ומצא אגרת שהיה כתוב בו את הגזירות שגזרו על היהודים. נטלו אותה וקרעו האיגרת.

וביאור הדברים: רשב"י בכה שרצה שהנס יבוא ע"י מלאך קדוש, שכן אז יכירו האנשים ש"בעל הבית" על הנס הוא מלאך. זה יחייב אותם להתקדש ולהיטהר כרשב"י שזוכה שמלאך יעזור לו. לא כן הוא אם הנס בא ע"י בן תמליון שהוא שד הבא מכוחות הטומאה זה לא יחייב את האנשים להתקדש ולהיטהר ולעסוק בתורה.

ובזה מיושב מה שאנו מודים לה’ ב"על הנסים’: "מסרת רשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך". שהכל הבינו כי ה"בעל הבית" על הניסים הם צדיקים עוסקי תורה, והוא נס בפני עצמו שיחייב את האנשים שכדאי להיות טהורים, צדיקים ועוסקים בתורה. כי ראו כל עמי הארץ שהם זוכים לניסים בכח צדקותם ועסקם בתורה. וכשרואים שהנס נעשה ע"י אנשים כאלו הדבר מראה חיבתן של ישראל לאביהן שבשמים. (בשם הגאון רבי מאיר אש זצ"ל)

נלקט מתוך "הגדתי היום" על מועדי השנה – ספר חדש שכתב ליקט וערך הרב אברהם ארלנגר שליט"א ובימים אלה יוצא הכרך הראשון של סדרה על פרשיות השבוע

 

הלכות חנוכה

לצד ההדלקה, ישנם הלכות רבות ובחג זה לעיתים נוצרות שאלות. הנה לפניכם קיצור הלכות שנוגע בדברים התדירים ביותר. מכל מקום, מומלץ ללמוד בהרחבה את ההלכות חג החנוכה, שם תמצאו מענה הלכתי לכל סיטואציה אפשרית

זמן הדלקת נרות חנוכה

מצווה להדליק את הנרות בזמן שבו יתפרסם הנס ביותר. בעבר לא הייתה תאורת רחוב בלילה, ואנשים חזרו לביתם עם ערב. הנוהגים להתפלל ערבית בצאת הכוכבים, יקדימו את תפילת ערבית להדלקת נרות, ויזדרזו לחזור לביתם להדליק נרות. אבל מי שרגיל להתפלל מעריב מאוחר יותר, עדיף שידליק נרות בצאת הכוכבים ויתפלל ערבית בשעה שהוא רגיל, וכך יוכל להדליק נרות בזמן המהודר ביותר, בצאת הכוכבים.

אמנם יקפיד שלא לאכול ארוחת ערב לפני כן. ואם יש חשש שבעקבות המסיבה שלאחר הדלקת נרות ישכח להתפלל מעריב, עדיף שיתפלל בצאת הכוכבים וידליק נרות לאחר מעריב

מקום ההדלקה בבניינים רבי קומות

לכתחילה קבעו חכמים להדליק נרות סמוך לפתח הפתוח לרחוב, כדי לפרסם את הנס לעוברים ושבים ברחוב. אלא שישנה מחלוקת היכן הוא מקום הפתח למי שגר בבניין קומות. יש אומרים בפתח הבניין, אולם אין לנהוג כמותם, מכיוון שיש סוברים שאין יוצאים בזה ידי חובה מפני שהמצווה להדליק בסמוך לבית הפרטי.

לפיכך עדיף להדליק נרות בחלון הפונה לרשות הרבים. ואף שיש סוברים שעדיף להדליק בצד שמאל של הפתח הפונה לחדר המדרגות, עדיף להדליק על החלון, כי העיקר הוא פרסום הנס. ואפילו למי שגר בקומה רביעית ומעלה עדיף להדליק שם. ואמנם אמרו חכמים שהמדליק במקום גבוה מעל עשרים אמה (9.12 מטר) אינו יוצא ידי חובה, אולם הם דיברו על מי שמדליק את הנרות על עמוד באמצע חצרו. אבל מי שמדליק את הנרות על החלון שבתוך ביתו, כמטר וחצי מהרצפה, בוודאי שיוצא ידי חובתו. ומכיוון שאנשים רגילים להסתכל לחלונות הבתים, על ידי שידליק בחלונו יתפרסם הנס יותר.

ואם הם נוהגים כמנהג אשכנז, שגם הילדים מדליקים נרות, עדיף שראש המשפחה ידליק על אדן החלון, ואחד הילדים סמוך לפתח הדירה.

סוג הנר

כל הנרות כשרים לנרות חנוכה, ובלבד שיוכלו לדלוק לפחות חצי שעה. ואם אנשים רבים רואים מהרחוב את הנרות, עדיף להניח נרות שידלקו שעות רבות, כדי להרבות בפרסום הנס.

הנרות שמדליקים בערב שבת צריכים לדלוק לפחות כשעה ורבע, שהואיל ומדליקים אותם לפני כניסת השבת, צריך שימשיכו לדלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים.

לכתחילה יש לבחור נר שאורו יפה ביותר, כדי לפרסם את הנס. לכן רבים בוחרים להדליק נר שעווה או פראפין. ויש אומרים שעדיף להדליק בשמן זית, שגם אורו יפה והוא מזכיר את נס החנוכה שנעשה בשמן זית.

אורחים

משפחה שמתארחת בשבת, מכיוון שהם גם ישנים שם, ביתם באותה שבת הוא בית המארח. למנהג יוצאי ספרד שמדליקים רק חנוכייה אחת בבית, המתארחים ייתנו שקל למארח, כדי שיהיו שותפים בנרותיו. בדיעבד גם אם לא נתנו שקל יצאו ידי חובה, הואיל והם סמוכים על שולחנם והדלקת בעל הבית מועילה לכל האורחים. למנהג יוצאי אשכנז, שכל אדם מדליק חנוכייה, גם האורחים ידליקו נרות בברכה. אם האורחים ישנים בדירה נפרדת, לכל המנהגים ידליקו בה נרות בברכה.

היכן מדליקים במוצאי שבת

משפחה שמתארחת בשבת ומתכוונת לחזור לביתה מיד לאחר צאת השבת, מוטב שידליקו נרות בביתם. ואם הם מתכוונים לחזור מאוחר, בשעה שכבר לא ילכו אנשים ברחוב, עדיף שיצאו ידי חובת המצווה בבית מארחיהם. ואף שבלילה הם מתכוונים לישון בביתם, מכיוון שבלילה הקודם ישנו אצל המארחים, כל זמן שלא נפרדו מהם, עדיין הם נחשבים כבני הבית של המארחים.

ואם הם אינם חוזרים במהירות אבל גם לא מאוחר, הם רשאים להחליט היכן להדליק את נרותיהם. מצד היום הקודם מקומם עדיין בבית מארחיהם, ומצד היום הבא מקומם בביתם, לפיכך מותר להם לבחור את מקום הדלקתם.

Leave a Reply

Name *
Email *
Website