ישראל נכנסה לתרחיש הפסימי של בנק ישראל והאוצר: 5 צעדים שהממשלה חייבת לאמץ

בכל אחת מהתחזיות הכלכליות של בנק ישראל, משרד האוצר והגופים הבינלאומיים, הוצגו שני תרחישי ייחוס: תרחיש אופטימי (של התאוששות הדרגתית וסדירה מנגיף הקורונה), ותרחיש פסימי (בו גלי התחלואה חוזרים ונשנים). נראה שאנחנו בתרחיש הפסימי.

ירידת התחלואה והחזרה לשגרה חלקית בחודש מאי אותתו שהרע כבר מאחורינו. תו סגול, קפסולות, מסיכות; מציאות קצת מוזרה אבל אפשרית עד למציאת חיסון. הנחת המוצא הזו נסדקה בחודשים האחרונים, ונדמה שההכרזה על סגר אתמול היתה המסמר האחרון בארון התרחיש האופטימי.

חשוב לומר: העלייה בתחלואה איננה גזרת גורל. מגוון צעדים כלכליים, בריאותיים ומנהיגותיים היו יכולים לבלום אותה. אבל כל עוד לא מושגת שליטה על התפשטות המגפה; הגבלות קשיחות, סגר כללי ופגיעה דרסטית בפעילות המשק הן פעולות שעשויות לחזור על עצמן. אחרי החגים יגיע החורף, התנהגות הנגיף עדיין אינה ברורה וגם חיסון איננו נוסחת קסם שחודלת את המגפה באבחה אחת. עד שיימצא חיסון אפקטיבי לכלל האוכלוסייה, יעבור זמן.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

התכנית הכלכלית שהוצגה על ידי הממשלה עד כה, אינה מספיקה. היא לוקחת בחשבון פגיעה במחזור, אבל לא את סגירת המשק. היא איננה מתייחסת לענפים הפגיעים במיוחד כמו תיירות, בילוי ופנאי. מודל החל"ת מעמיק את הפגיעה בתעסוקה, והקושי לממש במסגרתו את הזכות לעבוד גדול.

גם את הכסף שהממשלה כן הבטיחה לציבור, היא לא מצליחה להוציא. 13 מיליארד שקלים מקופסאות הקורונה, שאמורים היו להיות מוזרמים למשק נעצרו בקופת המדינה. אחרי עשורים של דחק תקציבי, האוצר לא מצליח להעביר תקציב למי שצריך, וזה חמור שבעתיים בזמן מגיפה עולמית שמשתקת את הכלכלה.

תכנית כלכלית מקיפה לימי הקורונה דורשת עבודת מטה מאומצת, וחשיבה מחוץ למסגרת המקובלת. אך כבר עכשיו יש כמה צעדים שנמצאים על השולחן, אותם כדאי לאמץ.

1. מנגנון ״סוגרים מפצים״

מנגנון הפיצוי הקיים, ״מענק מול ירידה במחזור (בהשוואה לשנה שעברה)״, משאיר את נטל ההוכחה על העסקים. הוא אינו נכון למצב בו המשק נסגר בהוראה מגבוה, בערים אדומות או בסגר כללי. במצב כזה הפגיעה היא ברורה, ובשביל להבטיח סיוע מלא לעסקים, נכון יותר להגדיר מראש פיצוי לתקופת הסגר.

היעדר פיצוי ישיר מעוות גם את מערכת התמריצים. עסק שהיה סגור שבועיים צריך להיזהר מלהצליח מידי בשבועיים הבאים, כדי שלא תישלל ממנו הזכות לפיצוי. מנגנון חלופי כבר נמצא על שולחן ראש הממשלה, ועלה בשיחות קבינט הקורונה. עד כה שר האוצר הביע אליו התנגדות, בטענה שרשת הביטחון הנוכחית מספיקה.

2. חל"ת גמיש

החל"ת הגמיש (המודל הגרמני) הפך כבר לקונצנזוס בקרב חברי כנסת, מעסיקים  וההסתדרות. הנהגת המשק כולה מסכימה שזה מודל נכון יותר, מלבד בניין אחד בירושלים, משרד האוצר. המודל מציע היגיון אחר מהחל"ת. במקום מצב של ״או פיטורים, או העסקה מלאה״, מעסיק יוכל להשאיר עובד במשרה חלקית ולקבל פיצוי חלקי מהמדינה.

לשיטה הזו יתרונות רבים, שנכונים במיוחד בתקופה של עלייה בתחלואה: מעסיקים במגזר הפרטי שצופים ירידה בפעילות, לא צריכים לחשב מראש האם עדיף להם לשלוח את העובדים ללשכת התעסוקה או להמשיך להעסיק אותם תוך נטילת הסיכון על עצמם.

בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בכנסת, הביעה מנכ"לית משרד האוצר, קרן טרנר-אייל, הסתייגות מהמודל ואף טענה שכלל לא בטוח שהגרמנים עצמם מרוצים ממנו (יש לציין כי הם דווקא מרוצים). כדי לתמרץ עובדים לחזור לעבוד, הציעה טרנר-אייל למעסיקים להפסיק באופן חד צדדי את החל"ת, כך שישללו מהעובדים דמי אבטלה לשלושה חודשים. אבטלה גואה לא תסייע לצאת מהמשבר שישראל נכנסה לתוכו.

3. מענקים אוניברסליים

למרות הביקורת הציבורית משמאל ומימין, המענקים האוניברסליים שחולקו הוכיחו את עצמם ככלי היעיל ביותר להזרמה מהירה של כסף למשק. בשונה משאר סעיפי תכנית הסיוע שנמצאים בתת ביצוע, המענקים הגיעו במלואם לכל אזרח. נכון שחלקם הגיעו לעשירים, אבל הרוב המוחץ של הישראלים איננו עשיר.

מענקים הם כלי משלים אפקטיבי בשביל לוודא שאף אחד לא נשאר מאחור, גם אם אינו יודע להתמודד עם מנגנוני הרווחה, הצהרות למוסדות השונים, מילוי טפסים, מבחני סף לזכאות ועוד. הביטוח הלאומי הקים את המערך הדרוש, וכעת מה שנותר הוא להחליט מתי ללחוץ על האנטר.

4. חיזוק המגזר הציבורי

המגזר הציבורי הוא ״מייצב אוטומטי״ בזמן משבר כלכלי. בשני מובנים: (1) הוא מהווה בסיס קשיח של הוצאה שלא נתון לעליות ומורדות. (2) הוא זה שמטפל במשבר: מורים, עובדות סוציאליות, רשויות מקומיות, צוותים רפואיים, מנגנוני השלטון ועוד. כל אלו נמצאים בחזית המאבק בקורונה.

אחרי שהרעיון התמוה של שר האוצר, ישראל כ"ץ, לפגוע דווקא במגזר הציבורי (דבר שלא נעשה באף אחת ממדינות ה-OECD למעט פולין) ירד בינתיים מהפרק, נכון יהיה ללכת בכיוון ההפוך: חיזוק המגזר הציבורי. צעירים רבים מחפשים כיום את דרכם בשוק העבודה המתפרק. נכון יהיה לייצר עבורם ועבור השירות הציבורי אופק תעסוקתי בטוח ומועיל.

5. ולשאלת המימון

התקציב המשלים שהובא לממשלה בשבוע שעבר איננו באמת תקציב. במשרד האוצר לא ויתרו על כללי הטקס והביאו גם את ״הנומרטור״, הכלי שאוכף על ישראל צמצום תקציבי. החוקים עליהם מתבסס הנומרטור עדיין מתייחסים לעולם האתמול, במסגרתו יחס החוב-תוצר שולט בשיח הכלכלי, והגרעון הוא המדד המרכזי שדרכו נבחן גודל התקציב.

המציאות השתנתה. ממשלות העולם לוקחות הלוואות בהיקפים חסרי תקדים (צרפת משקיעה בתשתיות ובתעסוקה כמו אחרי מלחמת העולם השנייה). חלק מהמדינות חצו זה כבר את הרוביקון, והחלו להדפיס כסף למימון הוצאתם. השאלה הגדולה לגבי העתיד הכלכלי של ישראל, לא מתמצה במה יהיה היחס חוב-תוצר, אלה איזה חברה וכלכלה יישארו פה אחרי הקורונה. האם מקבלי ההחלטות יתפקחו בזמן?

Leave a Reply

Name *
Email *
Website