כן התלוננתי

הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מתפרסם היום (שלישי), לרגל יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים. הדבר המרכזי העולה מהדו"ח הוא עלייה במספר התלונות על אלימות מינית המגיעות אל מרכזי הסיוע, ועלייה במספר התיקים הנפתחים במשטרה בנושא. עלייה זו אינה באה לידי ביטוי בשלב בו התיקים מועברים לפרקליטות – שם, מרבית התיקים נסגרים מבלי שיוגש בהם כתב אישום. רק מיעוט מהתיקים נסגרו בשל חוסר אשמה.

מתוך 47,000 פניות שהגיעו לאיגוד מרכזי הסיוע לפגיעה מינית בשנת 2017, כ-12,000 מהן היו פניות חדשות, כשהשאר חוזרות. מספר הפניות החדשות מהווה עליה של 11% בפניות למרכזי הסיוע ביחס לשנת 2016, ועלייה של למעלה מ-50% במשך חמש השנים האחרונות.

(נתונים מתוך הדו"ח השנתי של מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית)

נתון בולט בדו"ח הוא אחוז הגברים שפנו בשנה החולפת למרכזי הסיוע – בשנת 2017, 11% מהפונים למרכזי הסיוע היו של גברים, זאת ביחס ל-9.5% מהפונים בשנת 2016. כמחצית מהגברים שפנו למרכזי הסיוע דיווחו על פגיעה שחו כקטינים.

השפעות השיח הציבורי הנוכחי אודות אלימות מינית, מתבטאות גם במהירות הפנייה למרכזי הסיוע. 37% מהפניות השנה התקבלו תוך חודש מהפגיעה, לעומת 32% בשנה החולפת. המרכזים עדיין מקבלים גם פניות אודות תקיפות שאירעו לפני זמן רב, אך גם שם יש נרשמה ירידה. כ-17% מהפניות עסקו בפגיעות שהתרחשו לפני מעל לעשור – זאת, לעומת 20% בשנה הקודמת. אצל בני ובנות נוער, המגמה בולטת במיוחד – 26% מבני ובנות הנוער פנו לסיוע תוך שבוע מיום הפגיעה, זאת לעומת 21% שעשו זאת בשנת 2016 ו-15% בלבד שעשו זאת בשנת 2012.

נתון מטריד, אם כי לא חדש, העולה מין הדו"ח הוא כי 87% מהתקיפות המיניות נעשו על ידי אדם מוכר לקורבן. בתוך כך, כשליש מהפוגעים הינם בני המשפחה של הקורבן. כ-10% נוספים הינם בני הזוג בעבר או בהווה של הקורבן. למעלה מ-20% מהפגיעות נעשו על ידי ידידים, שכנים, או מכרים של הקורבן. בנוסף לכך, 40% מהפגיעות התרחשו במגורי הקורבן, הפוגע, או במגורים משותפים.

תחנת משטרה (צילום אילוסטרציה: הדס פרוש / פלאש 90).

הקשר בין הפוגע לנפגעת ולנפגע משתנה על פי גילם של הנפגעים. כך, 71% מהפונות והפונים שנפגעו עד גיל 12, נפגעו על-ידי קרוב משפחה – הורה, אח, או קרוב משפחה אחר. 93% מהפוגעים היו מוכרים להורים. בגיל הנעורים, כשליש מהנפגעות נפגעו על ידי ידיד, מכר או שכן – במקרים רבים, בני נוער אחרים. בקרב מי שנפגעו בבגרות, למעלה משליש מהפגיעות נעשו במסגרת העבודה או השירות הצבאי. נתון נוסף מראה כי בקרב בני נוער, אחוז הפגיעות על ידי אדם שהכירו ברשת הוכפל מבשנה הקודמת, ועוד על קרוב ל-10%.

מה מזה מגיע למשטרה?

איזה חלק מפניות אלו מגיעות למשטרה? בשנת 2017 נפתחו במשטרה 6,587 תיקי עבירות מין והטרדה מינית – עלייה של 9% ביחס לשנת 2016.

הגידול החד ביותר נרשם במספר התלונות הנוגעות להטרדה מינית המגיעות למשטרה. בשנת 2017, דווחו למשטרה כ-1,400 מקרי הטרדה מינית, עלייה דרמטית ביחס לשנת 2012, אז התקבלו 700 תלונות בתחום. גידול משמעותי חל גם בתלונות על מעשה מגונה בכוח, ואינוס בכוח או באיומים. בכמחצית מהפניות שהגיעו למשטרה הנפגעים הינם קטינים וקטינות, מתוכם, ב-17% מהמקרים, גיל הנפגעים הוא עד 11.

עוד עולה כי בשנת 2017 נפתחו 179 תיקי הטרדה מינית על פרסום תצלום, סרט או הקלטה בעלי אופי מיני ללא הסכמת המצולמת. זאת, לפי "חוק הסרטונים" שנחקק בשנת 2014. במרבית המקרים, זהותו של החשוד ידועה.

סוג התיקים המגיעים למשטרה שונה במספר פרמטרים מסוגי הדיווחים המגיעים למרכזי הסיוע. בכמחצית מהתיקים הפוגע הוא זר – זאת, לעומת 8.8% בלבד במרכזי הסיוע. בנוסף, רק 3% מהתיקים עוסקים בפגיעה של הורה – וזאת, לעומת 11.5% מהפניות אל מרכזי הסיוע.

באשר להטרדה מינית, מציין הדו"ח כי עד שנת 2015, חלה ירידה במספר תיקי ההטרדה המינית שהגיעו לכדי הכרעה שיפוטית. אמנם נתוני השנים 2016-2017 טרם ידועים, אך בשנת 2017 חל גידול במספר תיקי ההטרדות המיניות שהגיעו לידי הפרקליטות.

פרקליטות

בשנת 2017 נפתחו בפרקליטות 4,816 תיקים: 4,089 תיקי עבירות מין, ו 727- תיקי הטרדה מינית, וחל גידול של כ-10% בתיקי ההטרדה המינית שהגיעו לפרקליטות, ביחס לשנת 2016. בנוסף, חל גידול של 12% במספר התיקים שעסקו בעבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע.

למרות העלייה במספר התיקים המגיעים לפרקליטות, הדו"ח מעלה כי 84% מתיקי עבירות המין וההטרדה המינית שטופלו בפרקליטות בשנת 2017 נסגרו. רק ב-16% מהתיקים הוגש כתב אישום.

בשנת 2017 סגרה הפרקליטות 3,218 תיקי עבירות מין, כנגד 3,750 חשודים, ללא הגשת כתב אישום. כ-70% מהתיקים נסגרו בשל חוסר ראיות. רק 17% מהתיקים נסגרו בגין היעדר אשמה או עבירה פלילית.

בנוסף, בשנת 2017 סגרה הפרקליטות 585 תיקי הטרדה מינית, כנגד 650 חשודים, 63% מהם נסגרו בשל חוסר בראיות. כ-20% נסגרו תחת עילת ‘נסיבות העניין אינן מתאימות להעמדה לדין’, העילה שכונתה בעבר ‘חוסר עניין לציבור’. רק 15% מהתיקים שנסגרו נסגרו בשל חוסר אשמה או היעדר עבירה פלילית.

נתון נוסף מראה עלייה משמעותית במספר עברייני המין המשוחררים ממאסר, ונתונים לפיקוח של יחידת צור של שירות בתי הסוהר. על פי הדו"ח, בשנת 2007 רק 75 עברייני מין משוחררים ממאסר היו תחת פיקוח היחידה, בהשוואה ל-1,220 עברייני מין בשנת 2017.

ההבדל הלא דק בין הטרדה מינית ומחווה חברתית (תום ויזל)

עלייה בתלונות בצה"ל – אך ירידה במספר התיקים שנפתחו בפרקליטות הצבאית

בשנת 2017 הגיעו ליחידת יוהל"ם בצה"ל כ-1,500 פניות הנוגעות לפגיעה מינית –  עלייה משמעותית ביחס לתלונות בשנת 2012, בה התקבלו כ-700 פניות. מרבית הפניות שהגיעו ליוהל"ם השנה עסקו בפגיעה מינית שהתרחשה במסגרת השירות הצבאי. כ-600 מהתלונות, עסקו בפגיעה מינית שאירעה בנסיבות אזרחיות.

מרבית התלונות שהגיעו ליוהל"ם בשנת 2017 נגעו למעשה מגונה והטרדה מינית פיזית. רבע מהן עסקו באונס, ניסיון אונס ומעשה סדום, ורבע נוסף בהטרדה מינית.

מתוך המתלוננים בצבא, 84% מהפניות עסקו בפגיעה בחיילות, ו-16% בפגיעה בגברים. בנוסף, 58 פניות עסקו בפוגעת שהינה אישה. מדובר אמנם ב-4% בלבד מהתלונות, אך בגידול במספר הפגיעות בהן אישה היא הפוגעת ביחס לשנת 2016, אז התקבלו רק 17 פניות כאלה.

(נתונים מתוך הדו"ח השנתי של מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית)

ב-50% מהפניות ליוהל"ם, הפוגע הינו חייל בשירות חובה. ב- 12% הפוגע הוא קצין, וב- 13% מהפניות הוא נגד. ב-25% הפניות הפוגע הוא חייל מילואים, אזרח עובד צה"ל או שזהותו אינה ידועה.

על אף העלייה המשמעותית במספר הפניות ליחידת יוהל"ם, מספר תיקי החקירה במצ"ח שנפתחו על פגיעה מינית לא גדל בהתאם. בשנת 2017 נפתחו 142 תיקי פגיעה מינית במצ"ח, לעומת 132 בשנת 2012.

נתון מדהים עוד יותר הינו כי בשנת 2017 נפתחו בפרקליטות הצבאית 101 תיקי פגיעה מינית – פחות מבשנת 2012, אז נפתחו 112 תיקים. בשנת 2017 לא הגישה הפרקליטות הצבאית אף תיק בגין הטרדה מינית או בעילה אסורה בהסכמה.

"לשנות את המציאות, שבה הטרדה מינית היא מנת חלקם של כל אישה כמעט, ושל גברים רבים"

אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מסרה עם יציאת הדו"ח כי "מגמת העלייה בפניות למרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אשר נמשכת כבר מספר שנים ברצף, מעידה על הצורך הגדול של נשים ושל גברים שעברו פגיעה מינית להישמע ולקבל תמיכה נפשית והכרה בפגיעה שעברו, וכן על האמון הרב בשירותים של מרכזי הסיוע. אנו יודעות שרק שיעור נמוך של נשים וגברים פונה להליך הפלילי ושרק אחוזים בודדים מתיקי התלונות על עבירות מין והטרדות מיניות צולחים את מערכת המשפט. התוצאה היא שבקרבינו חיים מאות אלפי נפגעות ונפגעים שנאלצים להתמודד שנים ארוכות עם ההשלכות של הפגיעה המינית, ואינם זוכים לסיוע, להכרה ואף לא לצדק".

עוד מסרה סוליציאנו כי "את הדו"ח השנתי בחרנו להקדיש לציון 20 שנה לחוק למניעת הטרדה מינית. היקף השינוי שהתחולל בחברה הישראלית מאז חקיקת החוק כמעט בלתי נתפס. עם זאת, למרות העלייה במודעות ובתום השנה הראשונה לתנועת #MeToo אנו יודעות היטב שיש צורך בכלים נוספים – כדי לשנות את המציאות, שבה הטרדה מינית היא מנת חלקם של כל אישה כמעט, ושל גברים רבים. יש צורך בהכשרת כל גורם במערכת אכיפת החוק הבא במגע עם נשים וגברים נפגעי עבירות מין, יש צורך לשפר את הטיפול המשמעתי במקומות העבודה והחשוב ביותר הוא שאסור לעמוד מנגד – וכל מי שרואה סביבו פגיעה והטרדה מינית צריך לפעול כדי להפסיקה וכדי למנוע את הפגיעות, להן השלכות נפשיות איומות וקשות".

קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית: 1202 (עבור נשים)

קו הסיוע לנפגעי תקיפה מינית: 1203 (עבור גברים)

Leave a Reply

Name *
Email *
Website