מקלים על העומס והבדידות: חולים שהבריאו מתנדבים במחלקות הקורונה בהדסה

יותר מארבעים חולי קורונה שהבריאו מתנדבים בחודשים האחרונים, במחלקות הקורונה בהדסה בירושלים. לצד ההקלה על העומס של הצוותים הרפואיים, כמי שחוו את המחלה, הם מעניקים לחולים סיוע רגשי ייחודי. "הבדידות הנוראית של המאושפזים, במיוחד בגלל ההפרדה המוחלטת מהמשפחה, דרשה מאתנו לחשוב לעומק על הבעיה", מסבירה ל’דבר’ ד"ר רלי אלון, שאחראית על קליטתם של המתנדבים בבית החולים.

המתנדבים מופנים לבתי החולים כחודש אחרי שהחלימו, ורק אחרי שהבדיקות הסרולוגיות הראו המצאות גבוהה של נוגדנים לנגיף. התאמתם, מבחינת רמת הנוגדנים והרקע הרפואי, מתבצעת דרך מנהלת שירותי הסיעוד של בית החולים. מדובר במהלך רגיש, ויש לבחון כל מועמד בהתאמתו לכניסה למתחם סגור ומבודד, והמרכז הרפואי מגן עליו היטב. על כן הוחלט כי כל מתנדב, למרות שכנראה הוא מחוסן לנגיף, ימוגן בקפידה ויוכנס למחלקה לאחר הדרכת צוות מניעת זיהומים ואחיות המחלקה, כדי להימנע מכל סיכון מיותר וייבדק אחת לחודש.

המיזם, ראשון מסוגו בעולם, מתבצע בשיתוף עמותות ‘עזר מציון’ ו’יד אברהם’. לאו ההצלחה, הוא משווק כעת לבתי חולים נוספים בארץ ובעולם.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"למדתי הרבה על החברה הישראלית"

שוקי ראק, איש הייטק בן 43, נשוי ואב לארבעה, מתנדב עם אשתו בהדסה עין כרם מזה ארבעה חודשים

שוקי ואשתו חלו בקורונה כבר באפריל. "היינו מבודדים בבית חמישה שבועות, וארבע בנותינו היו שבעה שבועות", הוא מספר ל’דבר’, "אשתי באמת הייתה חולה מאוד,  וגם לי היה קשה. אבל חברים וקרובים עזרו לנו עם אוכל".

שוקי ראק. (צילום: דוברות בית חולים הדסה)

איך מזה מרגיש להיות חולה בקורונה?
"הקורונה מזכירה שפעת, רק שבנוסף אליה היה קוצר נשימה מסוים. אשתי  לעומת זאת השתעלה מאוד חזק, לא הצליחה לישון ולאכול. וכל המחלה לוותה בקשיי נשימה"

העזרה והתמיכה שמשפחת ראק קיבלה מהסביבה, החברים הקרובים והשכנים, שהושיטו את ידם, רכשו עבורם מצרכים ואפילו הפתיעו באותם ביום ההולדת (מחוץ לדירה) גרמה להם להעריךל את חשיבותה ומשמעותה של עזרה.

"ממש לקראת הקיץ, עליתי באינטרנט על המודעה של ‘יד אברהם’. ואמרתי לעצמי ‘הנה, הזדמנות ייחודית לתת’" אומר ראק. בחודשים אחרונים הוא עובד הרבה מהבית  וסדר היום שלו גמיש יותר, מה שמאפשר לו לפנות שעות בבוקר או בערב כדי לבוא להתנדב, והוא מקפיד לעשות את זה לפחות פעמיים בשבוע.

המתנדבים במחלקות כבר סועדים את המטופלים, אם בהגשת מזון וסיוע בפעולות פשוטות, ואם בישיבה לידם על מנת להקשיב, לסייע בכל צורך ולהיות לחברה לקשישים מבודדים ובודדים. בנוסף לכך, למתנדבים ניתנו בתרומה טלפונים ניידים פשוטים, והם יכולים לקשר את החולים המבודדים למשפחות שמחוץ למתחמים.

"בהתחלה היה קצת בלגן אבל מהר מאוד המערך הסתדר" הוא מספר "בהתחלה יש הדרכה שכוללת הרבה עניינים טכניים, איך מתמגנים, איך משתמשים בלבוש ההגנה. מדברים הרבה על חיסון החולים ושמירה על בריאותם".

תתאר לי את שגרת ההתנדבות
"העבודה מתחלקת לשתיים: יש את הצד הטכני. להביא מים, קפה או תה לחולה. לעזור למישהו לקום מהמיטה, להתקלח וכו’. לא בכל רגע נתון יש אחות או רופא במחלקה, וגם כשיש אז זו עוד תמיכה לאחיות או לעשות באמת דברים טכניים שכלל לא רפואיים. זה משחרר את הצוות לעסוק בהיבטים הרפואיים.

"הצד השני זה פשוט להביא את הצד האנושי. להקשיב, לתמוך, להושיט יד. אי אפשר לצפות מאחות שתשקיע עכשיו  חצי שעה להפיג בדידות של חולה שמספר לה את סיפור חייו. לכן אנחנו שם. שום דבר לא יכול להחליף את השיחה האישית הזו, גם כשאנחנו לבושים כמו חייזרים".

אתה חושש לבריאות שלך ושל אשתך?
"אחרי שהבראתי הלכתי לתרום פלזמה מספר פעמים, וראו שיש לי רמה גבוהה מאוד של נוגדנים בגוף. אנשים אומרים לי לפעמים שהם קוראים בעיתון שמישהו נדבק פעם שנייה, אני לא יודע להגיד על זה יותר, אבל מדעית, נוכחות הנוגדנים היא משמעותית להגנה שלי".

תספר על חולה שנקשרת אליו
"רוב החולים לא נמצאים הרבה זמן, ומדי שבוע מתחלפים הרבה מאוד חולים. חולה אחד שאני זוכר היה איש חרדי, לא צעיר. הייתה לו ציניות מאוד אופיינית לשאר החולים. עזרתי לו להניח תפילין וללכת. הוא סיפר לי הרבה חייו, על הביקורת שלו על החברה החרדית בימי הקורונה".

למדת משהו חדש מההתנדבות הזו?
"למדתי הרבה על החברה הישראלית בתקופה הזו, העלו אותי לרדיו ‘קול ברמה’ ושאלו אותי מה אני חושב על הקיטוב בין החברה החרדית לחילונית, שמקבל הרבה במה בתקופה הזו. אמרתי שיש לי הרבה מאוד ביקורת אבל ברמת הפרט זה בכלל לא משנה לי. בנאדם חולה שצריך עזרה וכוס קפה – יקבל עזרה וכוס קפה. זהו".

"אם הייתי יכולה הייתי שם שמונה שעות כל יום"

לאה פריימן, בת 66 מירושלים, חלתה בחודש מרץ ואושפזה במצב קשה. "נדבקתי מבעלי", היא מספרת, "הייתי מחוברת למכונת הנשמה, וסך הכל הייתי חולה שבעה שבועות".

לאה פריימן (צילום: אלבום פרטי)

בעשרים השנים האחרונות התנדבה פריימן בבתי חולים בעיר במחלקת היולדות, "ואמרתי לעצמי, בתוך תוכי, שאם אני יוצאת מזה אני מתחילה להתנדב פה, זה קרה ממש תוך כדי המחלה".

איך המצב במחלקות?
"לצערי, קטסטרופלי. השבוע הראשון היה בדיוק כמו עכשיו, מחלקות מפוצצות. האחיות מסורות בצורה לא רגילה, ובגלל זה פשוט קורסות, אין להן זמן להתפנות לדברים, וכשאנחנו מגיעות זה עוד זוג ידיים".

פריימן מתייצבת בבית החולים כבר ב-7:00. חשוב לה להיות עם המטופלים כשהם פוקחים עיניים, להגיש כוס קפה חם. "החולים מחוברים לחמצן ולא יכולים להכין, ואלו שיכולים להתנתק פשוט חסרי כוחות. אני מבינה אותם כי עברתי את זה".

"אחרי שהם מוכנים ליטול ידיים הם משתכנעים לאכול. אחר כך יושבים לידם, משוחחים על המשפחה, ולפעמים אני מבקשת מהם להתקשר למשפחה שלהם. אם אין להם כוח, אז אני מתקשרת ומספרת להם על המצב, מנסה לעודד".

מה נותן לך כוח?
"כשהמטופלים מצליחים להתמודד, שהם מצליחים קודם כל לאכול ולשתות. החלק השני זה השיחות, העידוד הנפשי. לפעמים אני מגלה שיש לנו מכרים משותפים, זה רגע מאוד מחייה. מה כבר יש לעשות במחלקה?

"ההתנדבות זה דבר גדול מאוד, אם הייתי יכולה הייתי שם שמונה שעות כל יום. היום אני משתדלת להתנדב לפחות שלוש פעמים בשבוע, וזה מחזק אותי. בעלי והילדים מאוד גאים וגם נכדה שלי כתבה לי מכתב שהיא גאה בי מאוד".​

"הצורך הזה במגע וקשב האו הכרחי"

"אנשים לא צריכים להיכנס למחלקת הקורונה", מסבירה ד"ר אלון,  סמנכ"ל הסיעוד ומקצועות הבריאות בהדסה, "הקושי הייחודי שגילינו בבדידות הנוראית שבתוכה נמצאים החולים, במיוחד בגלל ההפרדה המוחלטת מהמשפחה, שלא יכולה לבוא לעזור בדברים הקטנים, דרשה מאתנו לחשוב לעומק על הבעיה"

ד"ר רלי אלון. (אלבום פרטי)

במה עוזר המתנדב?
"המתנדבים מאוד עוזרים בארוחות, בהאכלת החולים בעיקר. המתנדב יכול להתקשר למשפחה של החולה כשהוא נמצא לידו ובכך להרגיע את המשפחה. חלקם מקבלים טלפון נייד פשוט, במיוחד בשביל זה. זה מקל על הלחץ וחוסר הוודאות הן של המטופל והן המשפחה.

"צריך לזכור שבתי החולים ממשיכים לעבדו בצד הקורונה, אבל לא התווסף כוח אדם. ובנוסף לכך, העזרה של המשפחה או המטפל לא קיימים. לכן נוכחות המתנדבים משמעותית מאוד במחלקות".

מה מרגש אותך במיזם?
"מתנדבת הגיע לשבת עם אישה חרדית, חולת קורונה, שילדה לפני מספר ימים, ולא יכולה להיות ליד בעלה או המשפחה. המתנדבת, שהייתה אמנם חילונית, הייתה כבר אמא למספר ילדים וידעה מניסיונה לעזור לאמא הצעירה לרחוץ את הילד. האחיות לא תמיד מספיקות לעשות את זה.

"אלו דברים קטנים, אבל נורא חשובים, במיוחד ברגעים כאלו.  אין מחקרים שיודעים להוכיח את זה, אבל מטופלים שהמתנדבים באו ועזרו להם להתפלל, הנשימה שלהם השתפרה, הדופק התאזן. הצורך הזה במגע וקשב האו הכרחי".

Leave a Reply

Name *
Email *
Website