משפחת זגן ממודיעין

עמרי(42) ונטע(42) זגן גרים במודיעין עם שני הבנים: אורי בן 13 ויונתן בן 6. נטע היא יועצת חינוכית בבית הספר הדמוקרטי בקריית אונו ועמרי סמנכ"ל מחקר ופיתוח בקרן רש"י.

איך נראית העבודה בתקופה הזו?
עמרי: "בסגר הראשון עבדתי מהמשרד ובסגר הזה אני במין חצי חצי כזה. חצי שבוע במשרד וחצי בבית".

נטע: "גם אני עובדת חלק מבית הספר וחלק מהבית. אנחנו מתאמים את הזמנים בינינו וזה דורש הרבה תכנון מראש. אנחנו משתדלים שבבקרים לפחות אחד מאתנו יהיה פנוי להיות עם יונתן, אורי לומד לבד ולא מאוד צריך אותנו".
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ההתנהלות הכלכלית השתנתה בתקופה הזו?
עמרי: "הסגר הוא סוג של תקופת חיסכון כי ההכנסה שלנו קבועה וההוצאה שלנו פוחתת כי יש פחות על מה להוציא. זה חלק מהעיוותים הכלכליים של התקופה הזו. ניצלנו אותה כדי לחסוך מעט. זה מפתח פתאום מודעות להוצאות שלנו, לראות כמה כסף נחסך פתאום".

איך מסתדרים עם הילדים?
נטע: "אורי קם לבד בבוקר ויש לו מערכת מסודרת. הוא מאוד עצמאי, יש לו לפטופ משלו והוא לומד בחדר עד שעות הצהרים. יונתן למד רק שבוע עד שנכנסנו כמשפחה לבידוד, עוד לפני הסגר. הוא מקבל סרטון מהמורה אבל הוא חייב אותנו כדי לעשות אותו. הוא ממש לומד לקרוא ולכתוב. הסרטון מקסים והמורה מצוינת. אבל זה מחייב ליווי".

עמרי: "ישר כשכל הדבר הזה התחיל, נטע הבינה שצריך ליצור שיגרה וזה מאוד עזר לנו לצלוח את הסגר. להגיד לילדים שעד 13:00 בצהריים אין טלוויזיה. פתאום הבנתי כמה זה חשוב, לייצר סדר במציאות הזו. הגדול הפך כמו מישהו שעובד בחברת היי טק. יושב כל היום בזום, שומע שיעור שהוא כמו הרצאה. מתחלק לקבוצות, עושה משימות".

"אני חושב שאחד הדברים הכי קשים זה לא ההיבט הלימודי אלא החברתי. כל מה שקשור לאינטרקציה חברתית במובן הרחב. הפסקות בבית ספר, להכיר אנשים וכו’. זה הדבר שהכי הולך פה לאיבוד. קבוצת החברים הקרובה שלו נפגשת לפעמים אחר הצהרים".

מה קרה לכם כמשפחה?
נטע: "יש דברים קטנים שאנחנו עושים כמשפחה. עמרי למשל ראה בכל יום סרט של ‘סטארוורז’ עם יונתן, אני מקריאה לילדים את הארי פוטר ואנחנו רואים יחד את הסרטים. אנחנו אוכלים כל יום ביחד. זה משהו שאין אותו בשגרה. גם ניקינו את הבית ביחד ולימדנו את הילדים לקחת אחריות על ניקיון וכביסות. הם גם מבשלים איתנו".

"הדבר הכי יפה זה שאנחנו רואים איך הקשר בין האחים מתחזק. יונתן תמיד העריץ את אורי ורצה להיות כמוהו. אנחנו תמיד אומרים להם שהקשר המשפחתי הוא הכי חשוב ואנחנו רואים את זה עכשיו. איך אורי מגן על יונתן. וזה מאוד משמח לראות אותם ביחד".

עמרי: "לפני שבועיים היתה לאורי בר מצווה. היינו אמורים לצאת יחד לטיול ים אל ים בסוכות. בכל יום הייתה אמורה להצטרף נציגות אחרת של המשפחה לצערי זה לא התאפשר".

אז איך חגגתם?
נטע: "הערנו אותו בבוקר עם בלונים, שירים וחיבוקים. בערב עשינו ארוחה בסגנון שהוא אוהב, על האש. עשינו גם מפגש בזום עם המשפחות משני הצדדים, עם חידון Kahoot שכתבנו עליו. מן הסתם לא דמיינו ככה את הבר מצווה שלו. הייתה אמורה להיות גם עליה לתורה בבית כנסת שוויוני ואירוע מורחב עם חברים ומשפחה לצד משימות של תרומה לקהילה".

עומרי: "את המשימות אנחנו משתדלים לעשות בכל זאת. עכשיו חזרנו מחלוקת חבילות לעמותת פתחון לב".

"אני חושב שהיה לו בסך הכל כיף ומרגש מה שבכל זאת הצלחנו לעשות, אבל יש כאן גם הרבה ציפיות שלא התממשו. אנחנו משדרים שהכל רק נדחה ועוד יקרה. שנעשה עוד את הטיול מים אל ים והאירוע המשפחתי. אבל יש כאן לא מעט אכזבה".

למה אתם מתגעגעים?
עמרי: "זה כאילו בנאלי לדבר על זה ש’מגלים את השכונה והבית’. זה היה נכון באפריל ובמאי אבל האמת שכבר התעייפנו מזה. זה קשה ולא פשוט להיות ככה. סוכות זה תקופה שאנחנו היינו מטיילי בדרך כלל. הילדים מטפסים על הקירות. זו לא התמודדות פשוטה. ויציבות וסדר, ולשמור על חיוך כל הזמן זה מאוד חשוב".

נטע: "לי חסרים שני דברים: ספונטניות, אני אוהבת מאוד לעשות דברים שפשוט בא לי. וגם המשפחה, החברים – להיפגש, לצאת ולטייל. כבר קרוב לעשרה חודשים לא טיילנו לא בארץ ולא בחו"ל וזה משהו שקשה לנו איתו".

טיפ למשפחות אחרות
נטע: "הטיפ הכי אמיתי ואוטנטי שאני יכולה לתת הוא שזה לגמרי בסדר שקשה. שצריך לדבר על זה. שיש רגעים שמתפרקים. היו רגעים שבכיתי לעמרי שאני לא יכולה יותר וגם להיפך. צריך להיות סלחניים על הרגעים הללו".

Leave a Reply

Name *
Email *
Website