עובדים בלי הפסקה | אורית זנבה, מנהלת לשכת התעסוקה באשקלון

אורית זנבה | בת 39 | מנהלת לשכת התעסוקה באשקלון | נשואה ואם לארבעה | מתגוררת באשקלון

בשגרה: אנחנו מהווים זרוע ביצועית של המדינה, כדי לתת מענה לשני סוגים של אזרחים: דורשי עבודה ומעסיקים. זה כבר לא רק למצוא עבודה ורק "לחתום". יש שינוי תפיסה אדיר בשנים האחרונות. יש הרבה חשיבה במשך השנים שמתפתחת בצורה דינמית ותוך כדי תנועה, כדי לתת את ההתאמה הטובה ביותר גם לדורשי העבודה וגם למעסיקים.

אורית זנבה: "אני יכולה להתעסק בלחפש לבן אדם עבודה עכשיו, אבל הוא לא יהיה פנוי לזה במחשבה". (תמונה באדיבות המצולמת)

מאז ההתפרצות: אנחנו עובדים בלשכות ללא קהל, משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות. מסה עצומה של אנשים הגיעו אלינו בכמה שבועות האלה, ולא מבחירה שלהם. אם אצלנו באשקלון היו בממוצע 4,000 טיפולים פתוחים בשגרה, היום אנחנו עומדים על 18,500 אנשים. גדל פי חמישה. הנתון הזה לא נתפס. בהתחלה היינו בהלם. יש אצלי בצוות גם אמהות לילדים קטנים, שלקחו בייביסיטר ובאו לעבוד כל יום כל היום.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ביטחון כלכלי: החודש, העבודה העיקרית שלנו לא עסקה בחיפושי עבודה למבקשים, אלא התאמצנו לתת להם קודם כל ביטחון כלכלי מול הביטוח הלאומי. אני יכולה להתעסק בלחפש לבן אדם עבודה עכשיו, אבל הוא לא יהיה פנוי לזה במחשבה. קודם כל הביטחון הכלכלי, שאדם ידע שיהיה לו ממה לחיות.

הקושי: בצוות החוויה לא פשוטה. מעבר לרמה הפיזית של שעות העבודה הממושכות, זה הקושי המנטלי שבטיפול. את שומעת את הצד השני בטלפון, אנשים, לרוב בעלי משפחות, שהקרקע נשמטה מתחת לרגליהם. אנחנו צריכים להכיל ולתמוך בהם. את מוצאת את עצמך עובדת בכמה כובעים – גם עובדת סוציאלית, גם מתאמת השמה, גם בירוקרטית וגם "פסיכולוגית".

שליחות:  לאנשים יש חוסר אמון במערכת, אבל חשוב לי שידעו כמה שאנחנו עובדים קשה. אירוע כזה לא קרה לנו מאז קום המדינה, ויש הרבה התגמשות שלא הייתה לפני. אנחנו לא יודעים כמה זמן כל זה יימשך ובינתיים גם אנחנו וגם הביטוח הלאומי נותנים פתרונות ומאוד מנסים לבוא לקראת אנשים. כשנכנסים קצת לעובי הקורה מבינים שיש כאן עובדים שנותנים את נשמתם מתוך שליחות ציבורית אמיתית.

מסביב לשעון: יותר מתמיד אני מבינה ש תפקידי הוא לתת לאנשים את העזרה שהם צריכים ולגרום להם לחוות חוויה חיובית ואופטימית עד כמה שניתן. אני גם מתנדבת, נותנת לאנשים מענה בתחום גם בוואטסאפ ובפייסבוק כל היום. הקמתי עם מספר חברים קבוצת פייסבוק לשאלות של מפוטרי קורונה. הקבוצה מונה כבר 8,000 חברים, וכל שאלה שעולה אנחנו משתדלים להעלות מיד פוסט עם מידע. וזה לא פשוט. בזמן האחרון אני הולכת לישון בשתיים בלילה. גם בצוות שלי הולכים לישון בשעות הקטנות, כי עוסקים, גם בהתנדבות, בלתת מענה באופנים האלה. זה מאוד חשוב, גם  לחוסן הלאומי.

מוטיבציה: מעל השולחן שלי במשרד יש משפט של הרמב"ם שאני מאוד מאמינה בו: "שמונה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּצְּדָקָה זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאל." זה אומר בעצם שמכל הצדקות שאפשר לתת הדבר הכי טוב שניתן לתת לאדם אחר זה את המלאכה, את היכולת להרוויח את לחמו בכבוד. זה מה שאנחנו עושים פה בשירות התעסוקה יום יום, וזו המוטיבציה שלי לעבודה הזו.

המשפחה: אני אומרת תודה לאל על זה שאני עובדת, ושגם בעלי במשרה חיונית והוא עובד, ויש לנו פרנסה, אבל כאמא המצב גם לא פשוט. הילדים חווים אותי בתקופה מאוד סוערת, אבל הם מבינים מאוד. אני לא הרבה בבית וגם כשאני בבית אני עדיין מגיבה לשאלות בפייסבוק או בוואטסאפ, הם יודעים שאני חייבת לעשות את זה, הם אומרים "אמא נמצאת במשבר לאומי".

Leave a Reply

Name *
Email *
Website