קצרין: מערך דיגיטלי מפותח, מוקד עירוני בחמש שפות וחוסן קהילתי של יישוב מרוחק

"אני לא רוצה להגיד לך שקל לנו, קשה", אומר דימיטרי (דימי) אפרצב, ראש המועצה המקומית קצרין (מאז 2013), "אבל אני לא רגיל להתלונן, כי אני יודע שהעזרה לא תמיד מגיעה. קצרין זה ישוב קטן שהתרגל לפעול בוואקום ובריחוק פריפריאלי, ובגלל שהוא התרגל לא להתלונן, אלא לייצר בעצמו, בחירום זה בא לידי ביטוי באופן מקסימלי".

דימיטרי (דימי) אפרצב, ראש המועצה המקומית: "מה שמכניס לתושב תחושת ביטחון זה שהוא רואה שהרשות מתפקדת" (קרדיט: דוברות המועצה)

איך אתם מתמודדים עם אתגר הקורונה?
"אנחנו מתארגנים פה בפנים, וזה פשוט עובד. החוסן הקהילתי שבונים גרגר, גרגר, גרגר, כל יום ובהקפדה, בא לידי ביטוי בצורה מדהימה במצבים כאלו. לקצרין יש אופי קהילתי, למרות שהיא לא ישוב קהילתי בהגדרה. זה ישוב עירוני כמו כל ישוב עירוני, כמו חצור הגלילית או טבריה, אותו סגנון רשות, אבל אנחנו מתנהלים כמו אחד מישובי הגולן, שזו התיישבות אידאולוגית עם דפוסים קהילתיים. יש פה קהילה מאוד חזקה".

"כשאדם לא יודע מה המצב, הוא לא רגוע ולא מתפקד"

בקצרין כ-7,500 תושבים, ועל פי נתוני משרד הבריאות, נכון ל-14 באפריל, יש ביישוב 15 חולים בקורונה. מחר (יום חמישי) יפעל במקום מתחם לבדיקות קורונה, באחריות קופות החולים. לדברי אפרצב הוא שומר על קשר עם החולים. "איפה שניתן, אני מבקר בבתי חולים. הייתי ב’זיו’ וגם ב’פורייה’. גם כדי לחזק את הצוותים, וגם להיות בקשר עם אנשים – מי שנמצא במלונית ומי שנמצא במסגרת ביתית. יש לנו גם קשישים במכונים גריאטרים, ביניהם גם אבא שלי, שהדביקו אותו".
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

למה החלטת לפרסם שאבא שלך חולה?
"עקב אכילס בכל מה שקשור בהתמודדות בחירום זה הזרמת מידע. כשאדם לא יודע מה המצב, הוא לא רגוע ולא מתפקד. אין יותר פרטי מאבא שלי, אבל חשבתי, מתוך אחריות אישית שלי, על הלחץ והבריאות של התושבים. כשנודע על חולה מהיישוב, כדי שלא תהיה בהלה וכדי להסביר את הסיבה שלא פורסם מסלול הדבקה, הודעתי שזה אבא שלי, ושהוא מאושפז מחוץ לעיר. הוא קורבן של הדבקה."

המוקד מדבר בעברית, אנגלית, ספרדית, רוסית וערבית. בכל פעם שמישהו מתקשר ולא מבין את השפה, אנחנו יודעים להעלות על הקו מתנדבים שכן יודעים לדבר את השפה. זה נותן מענה טוטאלי

מה מצב המבודדים?
"היו לנו כבר 80 מבודדים וירדנו מאז ל-50 ומשהו, אבל זה משתנה כל הזמן".

אתם יודעים על כולם?
"לא. אני לא יכול לדעת על אדם שלא מודיע בעצמו, כמו שעשיתי לגבי אבא שלי. אבל לאט לאט אנחנו עולים על כולם. יש לנו סבבי טלפונים וקבוצות מתנדבים שאחראיות על קבוצות תושבים. מבררים. כל אדם שסגור בבית יש מתנדבים ושכנים שדואגים להעביר לנו מידע."

ומה שלום אבא שלך?
"הוא עדיין לא החלים."

"הקשר עם הציבור זה הדבר הכי בסיסי"

קצרין נמצאת, לדברי אפרצב, בהליכים של הכנה לחירום כבר 5 שנים בצורה מאוד אינטנסיבית. "עסקנו בתחום הביטחוני. נערכנו לצונאמי, לרעידת אדמה, לפלישה ממאדים, אבל לא היה למישהו שום תרחיש למגיפה עולמית ואיך מתמודדים עם זה."

אז איך מתמודדים?
"הרשות מתפקדת. מה שמכניס לתושב תחושת ביטחון זה שהוא רואה שהרשות מתפקדת."

איך יודעים שהיא מתפקדת?
"כשאתה רואה שהשירותים הבסיסיים שהיא אמורה לספק לך מתקיימים. הקשר עם הציבור זה הדבר הכי בסיסי והכי חשוב בכל מצב חירום. תהליכי הדיגיטציה שעברנו בישוב בשנים האחרונות, עכשיו באים לידי ביטוי באופן אידיאלי. מיד נכנסנו ל’זום’, ולא חשבנו שזה יהיה כל כך פופולרי. לקצרין יש דף פייסבוק פעיל מאוד כבר 6 שנים, והוא רכש את אמון הציבור באופן מובהק. יש לנו גם תקשורת קהילתית ומתנ"ס קהילתי חזק ביותר. גייסנו מעל ל-300 מתנדבים והתקשורת בינינו לבין המתנדבים היא באמצעות אותם כלים דיגיטליים".

"חסר לי מידע עדכני על חולים ומיגון לצוותים"

למי פונה תושב שזקוק לסיוע?
"נכון להיום, מוקד 106 הוא הציר המרכזי שאליו, ורק אליו, פונים. ממנו הכל מנווט 24/7. לפני חודש תגברנו את המוקד. חלק מהעובדים שיצאו לחל"ת או לחופשות עושים גם סבב במוקד. המוקד מדבר בעברית, אנגלית, ספרדית, רוסית וערבית. בכל פעם שמישהו מתקשר ולא מבין את השפה, אנחנו יודעים להעלות על הקו מתנדבים שכן יודעים לדבר את השפה. זה נותן מענה טוטאלי. היום תושב בקצרין רגוע, בין היתר בגלל שהוא יודע שאם הוא צריך תרופות, נגמר האוכל, צריך להחליף קטטר, הלכה לאיבוד חתולה – הוא יודע לפנות למוקד ותוך דקות הוא מקבל מענה, גם בשגרה אבל בחירום במיוחד. אני עומד מאחורי מה שאני אומר."

מה האתגר שהכי לוחץ עליך כראש מועצה במצב הזה?
"חסר לי מידע עדכני על חולים, על אנשים שאני צריך לדאוג להם, הם פה בקהילה, וגם לשמור על הקהילה מהידבקות. חסר לי גם מיגון לצוותים. אבל באזור התעשייה יש מפעל, ‘נורטון מדיקל’, שעוסק בייצור של מכשור רפואי, וכשהם שמעו שיש לנו מחסור, הם התחלקו איתנו במסכות וכפפות."

אני לא יכול לתת פטור מארנונה, אבל את כל הרכישות שלנו אנחנו עושים בעיר ומעודדים לקנות בעיר. עושים כל מה שעומד לרשותנו על מנת להקל על שגרה של התושבים ולתמוך בעסקים

אתם מסייעים לבעלי עסקים?
"עם כל הרצון לעזור, כל הנושא של ההכנסות של הרשויות, נמצא באחריות של משרד הפנים. אתה, כרשות, לא יכול לעשות שום שינוי ללא אישור. הארנונה זה מקור הכנסה כמעט בלעדי או יחידי שיש לרשות. אם הייתי רוצה לבטל ארנונה לעולמי עד אני לא יכול. ברגע שמשרד הפנים יגדיר כללים ברורים, מי כן ומי לא, ויידע לשפוט את המועצות אנחנו נפעל מיידית.

"לקחתי סיכון אישי, גם כדי לתת תחושה ולעודד, ובתחילת מרץ, כשהמצב החמיר, הודענו לבעלי עסקים בגודל של מעל 500 מ"ר, לדחות תשלומים עד מאי. אנחנו גם מפרסמים ביוזמתנו עסקים שעברו למשלוחים. אני לא יכול לתת פטור מארנונה, אבל את כל הרכישות שלנו אנחנו עושים בעיר ומעודדים לקנות בעיר. עושים כל מה שעומד לרשותנו על מנת להקל על שגרה של התושבים ולתמוך בעסקים."

"חייבים תחושת מסוגלות כדי לעשות דברים" 

גילי פורת (58) מנהל מתנ"ס קצרין, אחראי בימים אלה על מתן מענה לפונים למוקד ועל מאות המתנדבים שמחלקים חבילות מזון וסיוע אחר ביישוב. "ניהול המתנ"ס", הוא אומר, "זה בעיקר בריכוז הפן הקהילתי של הישוב. בזמן חירום אתה בוחן אם עשית את העבודה טוב בשגרה. בקצרין מסתבר שכן, לא רק אני, אלא כל העוסקים במלאכה".

מה זאת אומרת "ריכוז הפן הקהילתי"?
"זאת אומרת להיות אחראי על תחושת הביחד, הערבות ההדדית, תחושת המסוגלות האישית והקהילתית. בקטע הפריפריאלי חייבים תחושת מסוגלות כדי לעשות דברים. הממשלה לא יכולה לתת את אותה תשומת הלב גם לקהילה מרוחקת של 8,000 תושבים ואנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. האנשים בקצרין – או שכבר הגיעו לפה עם האופי הזה, או שהם מפתחים את התכונות האלה כשנמצאים במרחקים שאנחנו נמצאים בהם".

המסוגלות הקהילתית ניכרת, בין השאר, בהודעות שמתפרסמות בדף הפייסבוק של המועצה, על פעילויות שונות בימי הסגר: ריקוד במרפסות, חלוקת משחקים לילדים, ו"קצרילייב – זירת העסקים והפנאי", פרויקט המזמין בעלי עסקים לצלם סרטונים עם טיפים, מידע מעניין ומפגשי ‘זום’ שבהם יספרו על עבודתם או על נושא מומחיותם. התוצרים, מבטיחים שם, יפורסמו בערוצי התקשורת של המועצה אחרי פסח.

מתוך דף הפייסבוק של המועצה

פורת, שמגיע בימים אלה למשרד מדי בוקר, נדרש לתת מענה לקריאות המגיעות אליו ממוקד 106. בנוסף, הוא עסוק גם בהפעלה השוטפת של חלוקת חבילות המזון והארוחות לנזקקים. בערב פסח היו, לדבריו, שלושה מבצעי חלוקה במקביל: 950 חבילות שי לוותיקי הישוב – 280 חבילות מזון, הכוללות ארוחה לכל יום מימי החג וחול המועד, ו-200 זרי פרחים למתנדבים.

"היינו שמחים", הוא אומר, "אם היינו יכולים לחלק כמויות יותר גדולות. הצרכים עולים. הייתי שמח אם הייתי יכול לתת לא ל-280 נזקקים אלא ל-480. יש לנו למי לתת, והם עונים על ההגדרות של צריכים. אנחנו מקבלים הרבה פניות משכנים: ‘בואו תתקשרו לגברת הזו, תבדקו איתה מה יש לה ומה אין’. זו הדרך היחידה שלנו לדעת, זו הערבות ההדדית והיא עובדת פה."

מנהל המתנ"ס (משמאל) מתדרך את המתנדבים בכניסה למתנ"ס (קרדיט: דוברות המועצה)

המתנדבים מובילים חבילות מזון אל המכוניות (קרדיט: דוברות המועצה)

גילי פורת מנהל המתנ"ס: "יש תרשים זרימה מאוד ברור איך נכנס האוכל ומאיפה הוא יוצא" (קרדיט: דוברות המועצה)

"יש אנשים שפתאום כוכבם דורך"

המתנדבים זוכים להכרת תודה בדף הפייסבוק של המועצה: "אתם יודעים כמה זמן צריך בקצרין כדי לגייס 25 צוותים למשימת חלוקת מזון ביישוב? וכמה זמן צריך כדי שהצוותים האלה יעמיסו מצרכים לרכבים ויצאו למשימה? לוקח 12 דקות, דרך קבוצת ווטסאפ של ‘לוחמי קורונה’ לגייס 50 מתנדבים, ועוד 14 דקות כדי לאסוף מהמתנ״ס ולהוציא לשטח! אין מילים לתאר את הרוח הקהילתית הזו."

מי המתנדבים?
פורת: "אין פרופיל מסוים. יש אנשים שפתאום כוכבם דורך. יש תושבים שרק הגיעו לקצרין לפני חודשיים ומתנדבים. יש לנו גם 50-40 בני נוער שמתנדבים באופן קבוע."

גילי פורת, מנהל המתנ"ס: "זו הערבות ההדדית והיא עובדת פה" (קרדיט: דוברות המועצה)

איך המתנדבים נשמרים מבחינה בריאותית?
"יש הנחיות מאוד קפדניות. כל מי שמגיע מודדים לו חום והוא צריך לחתום על הצהרה שהוא מרגיש טוב ולא חזר מחו"ל. יש מתנדב שכל ההתנדבות שלו היא לבדוק ולמלא את הטפסים ולוודא חתימות. אנחנו מציידים אותם בכפפות ומסכה. הם לא יוצאים מהמכוניות. הם באים עם הרכב, ויש מתנדבים שמכניסים להם את החבילות לתוך המכונית. יש תרשים זרימה מאוד ברור איך נכנס האוכל ומאיפה הוא יוצא, איך הוא מגיע למשפחות כשכמה שפחות ידיים נוגעות בו."

המתנדבים מביעים איזה קושי?
"כרגע יש בקרב המתנדבים תופעות של קושי הנוגע למחסור. אנשים שלא היו כתובים ברשימות, ביקשו מהם לקבל והמתנדבים נאלצו לומר שאין להם. הם חוזרים מאוד מצוברחים שלא היה להם לתת. אלה לא דברים דרמטיים, אלא רק טיפה מעכירים את מצב הרוח. אז ועושים ונטילציה עם רכז המתנדבים ואיתי".

Leave a Reply

Name *
Email *
Website