רגע קסום בסערה

לא כל חוויה חייבת להיות אולטרא חוויה, מקום מרוחק, תרבות אחרת, אירוע חריג. לפעמים גם סתם החלטה ספונטנית לקפוץ אל נמל תל אביב בשעת הזהב של השקיעה היא החלטה שיכולה להניב חוויה קסומה, בלתי צפויה, וזמן איכות אמיתי עם עצמי, שאינו פחות חשוב מכל דבר אחר.
נכנסת סערה, כך אמרו החזאים, ואפשר היה לראות את החזית המקדימה נכנסת לאיטה לארץ הקודש בשעות שלפני ההחלטה לנסוע אל הנמל, ואז גמלה בלבי ההחלטה לקפוץ ספונטנית אל המקום בו רואים הכי טוב את הסערות נכנסות- חוף הים.

סערה נכנסת אל נמל תל אביב.
צילום: דן לזר

אנחנו מכירים את הריטואל החורפי הישראלי הזה, הרוח מתגברת, האובך מעמיק, האוויר נעשה לעיתים צהוב, היובש נעשה כבד ואז לאט לאט נכנסים ענני המלכות, אלו הנושאים בתוכם את המים הקדושים החסרים לנו כל כך, ובארץ, כמו בארץ, אנחנו פחות רגילים לגשם אנגלי מעודן ומנומס כזה, אצלנו כשהגשם בא, הוא בא במטחי זעף רושפי אימה, מאיים להטביע ולהרוס כל דבר בדרך. מדינה סוערת, אנשים סוערים וגם מזג האוויר סוער, אולי זה לא במקרה ככה.

אובך שלפני סערה.
צילום: דן לזר

תל אביב בשעות שלפני הסערה.
צילום: דן לזר

אך לצד הסכנות גם הזדמנויות בצדן של הסערות הישראליות האלו, עם השמיים הקיצוניים, העננים הכורעים תחת משקל המים, הרוח השורקת כמנסה לשחרר קיטור וכמובן… הישראלים ההרפתקנים (הבודדים) המעזים לצאת אל הדרכים, כמוני, גם בשעות כאלו. הזדמנויות להכיר משוגעים כמוני והזדמנויות גם לצלם.
וכך מצאתי את עצמי עומד בנמל תל אביב הנטוש (כמעט) ומאתר בודדים אשר כמוני באו לראות את פלא הטבע הזה, שגם בארץ מדברית כמו שלנו מסתבר שמדי פעם אפשר לראות.

ניגשתי אליהם לדבר, סקרן להיווכח מה המכנה המשותף בין כל המשוגעים. ובכן, זה אכן השיגעון…
שלוש משפחות קפאו יחד איתי בקור הנורא. אולי 11-12 מעלות אינן קרות כל כך אבל הרוח על הדק של הנמל הופכת את העמידה שם בזמני סערה לכמעט בלתי אפשרית. לא מדדתי אבל נדמה לי שלא מופרך יהיה לומר שאפקט הקור לו אחראית הרוח מוריד בנקודה הפיזית הזו את הטמפרטורה האמיתית שחש הגוף הפוגש ברוח ב- 5, 6 מעלות נוספות, אם לא יותר.
אבל יש אנשים הרוצים להרגיש ומוכנים גם לסבול לשם כך.
אמא אחת ובתה הקטנה שאלו אותי בנחת, בקושי שמעתי ברעש העצום של הרוח, אם ראיתי פעם סערה כזו. כן, בוודאי אמרתי, זו אינה גדולה כרגע, היא עוד צריכה להתחזק במהלך הלילה לפי התחזית ששמעתי.
״אנחנו לא ראינו אף פעם״, חייכה האמא וחיבקה את הקטנה, בערך בת 10, כנראה כדי לחמם אותה קצת. ״אנחנו תל אביביות, אבל אף פעם לא באנו לכאן במזג אוויר כזה…״

רוקדים בגשם.
צילום: דן לזר

שעת הזהב לפני הסערה.
צילום: דן לזר

משפחה חרדית אחת בהרכב מלא יצאה לטייל בעיר הגדולה. ביקשו תמונה משפחתית, ושאשלח להם, ביקשו תמונה רק של הילדים, הילד הכי גדול ביקש לקפוץ כשמתנפץ מאחוריו גל גדול והמשחק לתפוס את הרגע הזה פתח את התיאבון גם אצל אחותו. אבל היא חששה. לא דחקתי בה.
אחרי דקה בקור העז, וכמה לחשושים עם האבא, נפל הפור… ״בשביל תמונה טובה היא מוכנה גם לשפריץ רציני!״ הוא פסק, והיא באושר רב רצה אל מרכז השלולית, היכן שפעם אחר פעם נשברים הגלים על דק העץ, והיא קיבלה את השפריץ שלה… וגם את התמונה, וזה היה שווה כל רגע.
שלא לדבר על האבא. הילדים שמחו, האמא הרבתה לחייך, אבל האבא היה מאושר. כמו ילד בחנות צעצועים, רצה לדעת איך אני מצלם, אם אני הרפתקן ומרבה ללכת למקומות כאלו ובמזג אויר משוגע, אם אני לא חרד למצלמה (חרד מאד) ובאופן כללי לא רצה להפסיק את הצילומים, עוד ועוד, עוד גלים מתנפצים, עוד פוזה של הילד. ״שלח לי הכל!״ הוא אמר מאושר בסוף כשנפרדנו. ״לא רק מה שצילמת אותנו, הכל, את הים, העננים המשוגעים האלה, הגלים האדירים האלה, השמש ששקעה, הכל שלח בבקשה״… ואיזה חיוך היה לו, של מי שמחובר אל העולם ואל הטבע ואל יופי הבריאה, רק לראות את החיוך שלו היה שווה הכל.

משפחה נרגשת.
צילום: דן לזר

״בבקשה עוד שתיים שלוש תמונות״ אמרה אמא אחת כמה דקות אחר כך, גם היא חרדית, שבאה לראות את פלא הטבע עם 3 בנותיה. ״זה לא להאמין, ואם במקרה יש גם צלם, הלוואי שיהיו תמונות, תוכל לצלם עוד שתיים או שלוש?״
אפשר לומר לא לבקשה כזו? אפשר לומר לא לאנשים שעומדים בסערה, מול הים, מול המפלצת, ומתפעלים כמו ילדים?

מעטים האנשים שהעזו לדרוך בנמל תל אביב בשעות כניסת הסערה בשישה בינואר 2019, אבל כל אחד מהם שווה את משקלו בזהב. משוגעים כולם, אבל חולקים את אותה אהבה למה שהעולם מסוגל לייצר ולספק לנו, חוויות משותפות של כולנו, אם זה בחום הכבד והיוקד ואם זה בפלא הטבע החורפי והסוער. כשעומדים שם על הדק הזה, ומבינים כמה אנחנו קטנים וחסרי משמעות מול גודלו של הטבע (שכל אחד יתן לו שם כאוות נפשו) גם תחושת הדמיון בינינו מתחזקת, ותחושת השותפות, שותפות הגורל והמקום בעולם הזה, שותפות בהתמודדות עם מה שהרבה, אבל ממש הרבה, יותר גדול מאיתנו.

הנמל נערך לסערה.
צילום: דן לזר

וזה הולך ומחמיר…
צילום: דן לזר

צילום: דן לזר

צילום: דן לזר

שעת הזהב.
צילום: דן לזר

ויש כאלו שהולכים עוד יותר רחוק… יום לפני הסערה בצ’ארלס קלור.
צילום: דן לזר

ויש כאלו שהולכים עוד יותר רחוק… יום לפני הסערה בצ’ארלס קלור.
צילום: דן לזר

Leave a Reply

Name *
Email *
Website