11 כתבות שפורסמו ב’דבר’ ולא כדאי לפספס

 

הזרם השוטף של הידיעות החדשותיות, הריאיונות, הפרשנויות, מאמרי הדעה וכתבות המגזין, שפורסמו באתר מאז יום הכיפורים שעבר, מצייר תמונה בהירה של המציאות הישראלית המטורללת של השנה האחרונה. רבים מהדיווחים עסקו, מן הסתם, במשבר הקורונה והשלכותיו. אך בין לבין היו גם כאלה שעוסקים בחיים שהנגיף עוד לא פגש ופגע בהם.

אלה חומרי קריאה שלא כדאי לפספס, 11 "פריימים" בודדים, שכדאי לחזור אליהם בשעות הארוכות של יום חשבון הנפש.
דבר העובדים בארץ ישראל
כל בוקר אצלך במייל

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

פליקס גרצמן (אלבום פרטי)

1. מה שלא ידעו על פליקס
פליקס שוורצמן נפטר בסוף חודש מאי השנה. רוב הקוראים בוודאי לא שמעו את שמו, אבל לאוריאל לוי הייתה הזכות להכיר אותו, והוא סיפר את סיפור חייו המיוחד של הבחור הכל כך מוכשר הזה.

 

פירוק והרכבה. "לפחות פעם או פעמיים בשבוע אני מוצא בזבל אופניים או חלקי אופניים" (צילום: רז רותם, גרפיקה: אידאה)

2. פרויקט האופניים של זאק
יש סיפורים שלא צריכים פירוטכניקה או גבורה כדי להיות מרתקים. הסיפור של זאק הוא כזה. כל כך פשוט: אופניים: פדלים, שרשרת, כיסא וכידון מחוברים לשלדת ברזל. לא משהו מפואר, לא משהו יקר. אמיתי, נגיש וקרוב לכל אדם. כך זאק רואה את הדברים וכך רז רותם סיפרה אותם.

 

(צילום: עמר כהן)

3. יצאתי לחפש עבודה, תיכף אשוב
אמיר קסטרו, מעצב תאורה בתאטרון, מצא את עצמו פתאום בלי עבודה. אז הוא הלך לבדוק מה לשירות התעסוקה היה להציע לו ולמאות אלפי הישראלים שמצאו את עצמם מובטלים, וחזר עם כמה תובנות.

 

אבי ממן. "אם אני לא קם בעצמי, אף אחד לא עוזר לי" (צילום: יהל פרג’)

4. אחד ממיליון
אבי ממן פוטר מפינציה בתזמון הכי גרוע שיכול להיות, כשמספר המובטלים במשק מתקרב למיליון. יהל פרג’ נסע לפגוש אותו בביתו בקריות כדי לשמוע ממנו את האמת הכואבת. ממן יורה חצים של אמת על מצבו של העובד בישראל 2020. על ההנהלה והבעלים, על המשטרה והממשלה. ההכרה הפשוטה והכואבת שכסף בא לפני בני אדם.

ג’ניה תדמור ושותפתה למופעים, כריסטינה חולודנקו. (צילום: אלבום פרטי)

5. עד גבול היכולת
במהלך החודשים האחרונים פורסמו עשרות כתבות על מובטלים. כל אחד והסיפור שלו וביחד הם מייצרים את הסיפור של השנה הזו. אמנית הקרקס ג’ניה תדמור היא אחת מהם. הריאיון והתמונות שהביאה טל כרמון מהמפגש איתה מהפנטים.

 

שיר גת. "החקלאות מאוד מעניינת אותי, וכך גם החיים" (צילום: שי ניר)

6. מפעל של אישה אחת
חקלאות הוא מקצוע של אנשים מיוחדים. שיר גת היא ככל הנראה מהמיוחדים שבמיוחדים. שי ניר נסע לפגוש אותה במושב מעלה גמלא ברמת הגולן וחזר עם סיפור לא קל, אבל כזה שעושה חשק לעזוב את העיר ולהחליף מקצוע.

הצדעת הכוח השחור (צילום: AP)

7. אגרוף הזעם
לכתבי הספורט לא היו הרבה נצחונות והפסדים לספר עליהם השנה, לפחות לא כאלו שמושגים על המגרש. אז ליאור ברטל אסף 13 סיפורים על ניצחונות מסוג אחר. רגעים שבהם הצורך האנושי למחות על עוול התעלה על ההישג הספורטיבי. מג’סי אוונס עד קוקו גאוף, הספורטאים האמריקאים שלא פוחדים לפתוח פה.

 

פול וולקר נגיד הבנק האמריקאי בשנים 1979–1987 (AP Photo/Charles Harrity)

8. הנגיד המהפכן
קצת לפני שהקורונה טרפה הכל, סיפרו דוד טברסקי ויונתן קירשנבאום, בדצמבר האחרון, את הסיפור של פול ווקר, נגיד הבנק הפדראלי בארצות הברית; האיש שהוציא לפועל את המהפכה הניאו ליברלית, הכניס את העולם לעידן המוניטריסטי וקבע למעשה את חוקי המשחק לכלכלה של ארבעים השנים האחרונות. חבל שנדרשה מגיפה שקטלה עד כה מליון בני אדם, כדי לפרק את הכללים שקבע.

ג’ון מיינרד קיינס (צילום: Bettmann/GettyImages,)

9. איך לשלם על הקורונה
הכלכלה לא התחילה בקורונה, והמשבר שהיא יצרה לא היה הראשון בהיסטוריה. רעיונותיו של הכלכלן הבריטי ג’ון מיינרד קיינס הוציאו את כלכלת העולם המערבי מהבוץ של מלחמת העולם השניה, אל עידן של כלכלת רווחה וצמיחה. מתוך החוברת שהוציא קיינס ב-1940, "איך לשלם על המלחמה", יונתן קירשנבאום גזר חמישה רעיונות חכמים שמתאימים גם היום.

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בביקור במפעל ‘פולקסוואגן’ (Photo by Jens Büttner/picture alliance via Getty Images)

10. חל"ת הוא לא הפתרון היחיד
כשהמשבר הכלכלי עוד היה צעיר, בתחילת אפריל, כתב עמר כהן מאמר על המודל הגרמני; המודל שמאפשר למעסיקים לצמצם את היקף המשרה של העובדים, כשהמדינה מפצה על חלקיות המשרה שאיבדו. המודל הגרמני הפך לחלופה המרכזית להתמודדות עם המשבר, במדינות רבות, אך לא בישראל.

 איור: טל אביב

11. החולה האחרון
בתחילת ימי המשבר, במהלך חודש מרץ, עקבה המדינה אחרי סיפוריהם של הנדבקים. איפה היו ואת מי פגשו. גיל פלוטקין כתב את סיפורו של חולה מס’ 8,863,294, החולה האחרון בישראל ונסיונותיו לשרוד את המגיפה. הסיפור הזה נשמע אז רחוק ודמיוני, ולמרבית המזל גם בסוף ספטמבר הוא עדיין רחוק ודמיוני, אבל באותה מידה הוא יפה ומטריד.