82% מהעצמאיות מרוויחות פחות מהשכר הממוצע במשק; מחציתן משתכרות פחות משכר המינימום

אישה נועלת את החנות שלה בירושלים. “את משלמת ומשלמת ולא מקבלת כלום חזרה. משפחות שלמות נזרקות ככה מתחת לקו העוני” (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עצמאיות יותר, מרוויחות פחות: 82% מהעצמאיות מרוויחות פחות מהשכר הממוצע במשק, כחצי מהעצמאיות מרוויחות מתחת לשכר מינימום. נתונים חדשים שפורסמו ב"ספר העצמאים" שהוציא לאור פורום העצמאים מבית ההסתדרות, שבמסגרתו נחקרו נושאים רבים שנוגעים לעצמאיים ועצמאיות בישראל, חושפים פערים קיצוניים בין נשים עצמאיות לנשים שכירות ולגברים עצמאיים.

למרות הפערים, בשנים האחרונות שיעור העצמאיות נמצא במגמת עלייה – ב-2021-2008 שיעור הנשים העצמאיות רשם עלייה של כ-36%. לעומת זאת, מספר הגברים העצמאים יציב, ואף נמצא במגמת ירידה קלה בשנים האחרונות, מ-15.6% ב-2004 ל-14.8% ב-2021.

"אנחנו רואים את הגידול בשיעור העצמאיות בתחום הלק ג’ל והקוסמטיקה, כל התחומים הביתיים יותר שמאוד התפתחו בשנים האחרונות", מסבירה ל’דבר’ תיקי אדיסון, סגנית יו"ר פורום העצמאים. "אבל נשים עצמאיות מרוויחות משמעותית פחות, והפערים משמעותיים עוד יותר כשזה מגיע לעצמאיות מוחלשות יותר – נשים חד הוריות ונשים מהפריפריה. זו שערורייה שעד היום אף אחד לא חקר את זה".

פערים מגדריים של 90% בהכנסה החודשית

בישראל יש כ-174.2 אלף נשים עצמאיות, המהוות כ-9.1% מכלל המועסקות במשק וכ-36.38% מכלל העצמאים במשק, נכון ל-2021.

נכון ל-2019, הכנסתה החודשית הממוצעת של אישה עצמאית הייתה כ-7,413 שקלים, ושל גבר עצמאי כ-14,115 שקלים – פער של 90.4%. הפער שכירות לשכירים עומד על 46.7%. נוסף על כך, ההכנסה הממוצעת של נשים עצמאיות נמוכה מההכנסה הממוצעת של נשים שכירות, בעוד ההכנסה של גברים עצמאים גבוה ב-15.8% מהכנסתם של שכירים.

49.8% מהנשים העצמאיות מרוויחות בממוצע לחודש מתחת לשכר המינימום, לעומת כ-29.7% מהעצמאים הגברים. 81.8% מהנשים העצמאיות מרוויחות פחות מהשכר הממוצע במשק, בעוד רק 64.5% מהגברים העצמאיים מרוויחים כך. המצב אצל נשים שכירות הוא ש-32% מהן מרוויחות פחות משכר המינימום וכ-73.2% מרוויחות פחות מהשכר הממוצע. נוסף על כך, שיעור הנשים העצמאיות שמרוויחות מעל השכר הממוצע (18.2%) נמוך משיעורן בקרב שכירות (26.8%).

החוקר ד"ר רובי נתנזון, מנכ"ל מכון מאקרו למחקר ויועצם הכלכלי של שני ארגוני העצמאים הגדולים – לה"ב ופורום העצמאים, מסביר שחלק מהפער בהכנסה בין המינים נובע מהבדל משמעותי במספר שעות העבודה השבועי הממוצע של גברים ונשים. הפער בקרב עצמאים גדול ועומד על כ-21.2 שעות, ואילו אצל שכירים הפער הוא של 10.8 שעות בלבד.

"נשים לא יכולות לעבוד את אותן שעות שגברים עובדים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעצמאיות מול עצמאים", אומרת אדיסון. "יש פה תקרת זכוכית. אני קודם כל אימא, אני מגדלת את הילד שלי, אני זו שצריכה להתפנות אליו, אם הוא חולה אני נשארת איתו בבית. גם אצל נשים נשואות זה בדרך כלל כך, בסופו של דבר זה עול שנופל בעיקר עלייך, לכן את עובדת פחות ומרוויחה הרבה פחות. כשההכנסה שלך תלויה לחלוטין בייצור שלך – זה הרבה יותר בולט. אני מכירה הרבה מאוד נשים עצמאיות שאומרות שבדיעבד, במבט לאחור, הן היו מחשבות מסלול מחדש".

אדיסון, מפיקה כבר כ-20 שנה, היא עצמאית ואם חד הורית לילד. "אני מפרנסת יחידה. כל יום שאני לא עובדת עולה לי באזור ה-1,000 שקלים. זאת אומרת שאם הילד חולה ארבעה ימים, דבר שלחלוטין קורה – זה 4,000 שקלים פחות בסוף החודש. זה הכסף לאוכל, לשכירות, להכול. שלא נדבר על כל מה שקשור לתקופת לידה. את פשוט לא מקבלת כמעט שום דבר. את משלמת ומשלמת ולא מקבלת כלום חזרה. גם עצמאים ועצמאיות שיושבים שבעה לא מקבלים החזר מהביטוח הלאומי כמו ששכירים מקבלים. משפחות שלמות נזרקות ככה מתחת לקו העוני".

לא מדובר רק בפערי שעות – עצמאיות גם מרוויחות פחות לכל שעה. בעוד פער השכר השעתי בין שכירות לשכירים ירד ב-2019-2007 ועמד על 18.6%, פער השכר השעתי בין עצמאים לעצמאיות עלה מאוד לאורך העשור האחרון, ועמד על 38.8%. הפער בולט במיוחד בענף השירותים המקצועיים, שבו הכנסתן של הנשים היא מעט מעל מחצית ממשכורתם הממוצעת של הגברים.

לדברי אדיסון, נשים מגיעות לפתוח עסק מנקודה הרבה יותר נחותה. "כשאת כאישה מגיעה עם תעודה ועם מקצוע לעבוד כשכירה, גבר שיש לו את אותה התעודה יקבל יותר ממך. הרבה יוצאות מהמקום הזה לעצמאות. זה כבר בחינוך שלנו שאנחנו לא יכולות לדרוש כמו גבר, שאנחנו מרגישות שאנחנו פחות שוות, פחות מקצועיות, רואים את זה גם אצל נשים שיוצאות לעצמאות אחרי הרבה ניסיון בתחומים שלהן ואצל נשים מאוד מוכשרות – הן מראש דורשות פחות, הן חושבות שהן שוות פחות".

הנתונים גם מצביעים על כך שרוב העצמאיות פותחות עסקים זעירים – 85.7% מהנשים העצמאיות לא מעסיקות עובדים כלל ומתפעלות את העסק שלהן לבד, ורק 14.3% מעסיקות עובדים. "גם הנשים האלה, שרבים רגילים לחשוב שהן מרוויחות יפה מאוד, בעצם קונות את כל הציוד בעצמן, משלמות שכירות גבוהה, משלמות ארנונה פי 3, משלמות מס שלט, את כל המסים העירוניים, מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי – ולא מקבלות כלום".

הבחירה בעצמאות: לא תמיד בחירה

נתנזון ערך את המחקר לאחר שעקב אחרי הנתונים במשך כל השנים האחרונות. "כשמדובר על נשים עצמאיות", הוא אומר, "אנחנו רואים את כל הפערים שקיימים בין גברים לנשים בשוק העבודה – רק באופן מוקצן הרבה יותר".

לדעתו, הנתונים מלמדים על בעיה משמעותית. "ההכנסות של נשים חלקיות והעבודה שלהן חלקית מאוד, ויש פה פערים מאוד גדולים גם בשכר עבור שעות עבודה. פה זה נוגע בנקודות הכואבות – בביטחון הסוציאלי לעצמאים, שמפגר בהשוואה לשכירים, אם זה מחלה, אבטלה, לידה, אבל, ועוד תחומים רבים אחרים. כל מה שפוגע בעצמאים, פוגע בעצמאיות עוד יותר".

את הגידול במספר העצמאיות, למרות הפערים והקשיים, הוא מסביר בכך שיוקר המחיה דורש שני מפרנסים, והעצמאות מקנה לאישה גמישות מסוימת שמאפשרת גם לעסוק בפרנסה וגם במשק הבית. "לפי סקרים שעשינו במסגרת המחקר, אני כן רואה שאישה שעוסקת בעסק שלה נשאבת לעולם הזה ולא מוכנה לוותר עליו. מצד שני, נשים לא מוכנות, וגם אין להן ממש את הפריווילגיה, לוותר על העיסוק בבית. נשים מצופות לעשות ‘מולטיטסקינג’ – גם להצליח בקריירה וגם לנהל את הבית. המגמה הזו בהחלט נמשכת בשנים האחרונות".

למרות זאת, נשים חוות אפליה בענפים לעומת שכירות. "אישה שכירה בהריון יכולה לבחור להמשיך עד הלידה או להוריד את היקף המשרה בלי לפגוע בשכר. אישה עצמאית לא יכולה להרשות לעצמה פתאום לא לעבוד גם אם ההריון הוא בסיכון. אין לה ימי מחלה, ימי חופש וזכויות נוספות שאת מקבלת במקום עבודה קבוע, שמבטיחות לך להמשיך ולקבל את השכר גם בתקופת הלידה".

פעמים רבות, ההעדפה לא אותנטית במיוחד. שירותים מקצועיים רבים – כמו אצל תזונאיות, קלינאיות תקשורת ושירותי בריאות רבים – עוברים לעבודה מול פרילנסרים, ובעיקר מול פרילנסריות. "נשים מעדיפות לעבור לעצמאות פעמים רבות גם כי השכר והתנאים שלהן במקומות העבודה השכירים נשאר קבוע ונמוך, כמו במקצועות הצאוורון הורוד.  רבות מהן גם לא ממש בוחרות במעבר לעצמאות, אלא זה נדרש מהן במקצוע שלהן.

"אנחנו כן רואים גידול משמעותי בנשים שמועסקות כעצמאיות בשירותי הבריאות למשל, בדיוק מהסיבות הללו. ההעדפה יכולה להיות הרבה פעמים לעבוד בתור שכירה, מכיוון ששם יש את הביטחון הסוציאלי והכלכלי שלא מובטח לעצמאים, אבל יש תחושה ומציאות שאין ברירה".

נתוני המחקר של נתנזון תומכים בטענה זו, ומצביעים על כך שהענף הפעיל ביותר מצד העצמאיות הוא ענף שירותי הבריאות, שבו 11.34% מכלל המועסקות בענף הן עצמאיות (כ-39.33 אלף נשים). מיד אחריו ענף השירותים המקצועיים המדעיים, שבו 25.68% מכלל המועסקות בענף (כ-36.63 אלף נשים) הן עצמאיות. בענפי השירותים בכלל העצמאיות מהוות כ-43.32% מכלל המועסקות (כ-29.81 אלף נשים), כשענפים שמאופיינים בשיעור עצמאיות גבוה מסך העובדות בענף הם שירותים אחרים, אומנות, בידור ופנאי, וענף השירותים המקצועיים והמדעיים. לעומת זאת, הענפים הפעילים בקרב גברים עצמאים הם ענף הנדל"ן (45.14%) וענף האומנות, הבידור והפנאי (39.12%).

לטענת נתנזון, הנושא של עצמאים לא זכה לטיפול כמעט בכלל בשנים האחרונות, והנושא של האישה העצמאית חייב לקבל טיפול מיוחד. "בהשוואה למדינות אחרות, אנחנו מפגרים מאחור", הוא טוען. "דברים כמו ימי מחלה ומחלת ילד, או לפחות הכרה בהם, ביטחון סוציאלי – דמי אבטלה, לידה, אבל, תמיכה בנשים עצמאיות בעיקר בנושא של טיפול בילדים, הכרה בהוצאות טיפול בילדים כהוצאה מוכרת במס הכנסה – דבר שיכול להיות טיפול מיידי שלא מצריך מאמץ גדול, ויכול להיות בשורה משמעותית מאוד לנשים עצמאיות".

דבר היום
כל בוקר אצלך במייל

הרשמה

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

תגיות:

Leave a Reply

Name *
Email *
Website